פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
8564/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט
י'
דנציגר
המערערים:
1. פלוני
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. שר הבטחון
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
לענינים מינהליים בבאר-שבע, מיום 18.8.04, בתיק עת"מ 326/03, שניתן על ידי
השופט י' אלון
תאריך הישיבה:
ח' בטבת התשס"ח
(17.12.07)
בשם המערערים:
עו"ד כרמון רענן
בשם המשיבים:
עו"ד סגל-אלעד אבינעם
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, טען מערער 1, תושב הרשות הפלסטינית, כי בשנת 1998 הוא נשא לאשה את מערערת 2, תושבת קבע בישראל. בעקבות כך הוא ביקש לקבל מעמד מכוח איחוד משפחות, וכן נוכח מה שהוגדר כסכנה הנשקפת לו בשטחי הרש"פ, עקב שיתוף פעולה עם ישראל. בקשה זו של המערער נדחתה, ועל כן הוא ואשתו פנו לערכאות. ברם, גם בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתם, ועל כך משיגים המערערים בפנינו.
מאז הוגשה עתירה זו בשנת 2004, חזר עניינו של המערער ונבדק בידי "וועדת המאוימים", עד שבחודש מאי 2006 נמצא כי לא נשקפת לו סכנה אם יורחק מישראל. במצב זה, העילה היחידה מכוחה עתרו המערערים לסעד, היא איחוד משפחות, דא עקא, גם בתחום זה אין בידנו לסייע להם.
המערער חטא בבקשתו לאיחוד משפחות באי-ניקיון כפיים. הוא הצהיר כי עד לנישואיו עם המערערת היה רווק, אף שבדיעבד התברר כי אותה עת היה נשוי לאשה אחרת, והוא אביהם של שני ילדים. נוכח האמור, קבע בית המשפט קמא, ובדין נהג כך, כי מתן סעד למערער כמוהו כמתן הכשר לעבירת ביגמיה, וזאת לא יעלה על הדעת. אכן, המערער טען כי בינתיים התגרש מאשתו הראשונה, אולם בפניו ניצב מכשול חדש בדמות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראות שעה) (תיקון), התשס"ה-2005, האוסר על מתן מעמד לתושב האזור, למעט החריגים אשר נקבעו בחוק.
העולה מהאמור הוא, כי גם נוכח מצוקתם של המערערים, אין בידנו להושיעם, ולו מן הטעם הפשוט שלא מצאנו כי נפלה שגגה כלשהי בפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' בטבת התשס"ח (17.12.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט