עע"מ 8646/11 מוניות חי בע"מ נ. רשות התמרור המרכזית משרד התחבורה

1.

מונחת לפניי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עת"מ 2626/08, כבוד השופטת ש' ברוש ), בגדרו נדחתה עתירת המבקשת נגד החלטת המשיבים לשנות את המיקום של תחנת מוניות המופעלת על ידי המבקשת.

2.

המבקשת קיבלה רישיון ממשרד התחבורה להפעיל קו שירות מוניות מס' 66 מאזור עמישב בפתח תקווה לדולפינריום בתל אביב. בתאריך 31.1.07 התכנסה ועדת התנועה המקומית בעיריית פתח תקווה ודנה בתלונות שנתקבלו מתושבים המתגוררים בקרבת התחנה. הוועדה החליטה לבטל את התחנה אותה הפעילה המבקשת וקבעה שמיקומה יועתק לאזור אחר – רחוב שלום צאלח. כן הוחלט לקבל את המלצת העירייה ולאפשר למבקשת להפעיל תחנת קצה נוספת. בתום מספר הליכים שהתנהלו בין הצדדים דנה הוועדה בשנית בטענות המבקשת ואשררה את החלטתה הקודמת. החלטה זו קיבלה את אישור ועדת התנועה המרכזית במשרד התחבורה. המבקשת פנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בניסיון לבטל את החלטות המשיבים. בית המשפט

לעניינים מנהליים דחה את טענותיה וקבע שמדובר בהחלטות שנתקבלו על ידי גופים מקצועיים, תוך שקילת כל הנתונים הרלוונטיים ולאחר שנערך איזון בין האינטרסים של הציבור ושל המבקשת. העתירה נדחתה והמבקשת חויבה בהוצאות המשיבים בסך כולל של 100,000 ₪. מכאן הוגש הערעור יחד עם הבקשה שלפניי למתן סעד זמני שימנע את העתקת מקום תחנת המוניות עד להכרעה בערעור.

3.

לטענת המבקשת החלטת המשיבים להעתיק את מקום התחנה נגועה בפגמים מהותיים המצדיקים את ביטולה. ההחלטה נגועה, לשיטתה, באפליה פסולה, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, מהווה הפרת הבטחה שלטונית, פוגעת באינטרס ההסתמכות של המבקשת ואף השימוע שהתקיים נערך בדרך לא נאותה. ביתר פירוט נטען, כי משיב 3 (ראש עיריית פתח תקווה ויו"ר ראשות התמרור המקומית – להלן: המשיב ) אישר בעבר לתחנה מתחרה להקים תחנה בלא שקיבלה אישור ממשרד התחבורה. המבקשת הביעה את מחאתה וגרמה לסגירת התחנה. על פי הנטען, המשיב פעל בכל דרך לפצות את התחנה המתחרה בעוד המבקשת קיבלה יחס שונה בתכלית. המבקשת מדגישה כי היא מפעילה את התחנה למעלה מ- 13 שנים מכח אישור שניתן לה ממשיבה 1 – ראשות התמרור המרכזית (להלן: המשיבה ). בתאריך 5.4.98 היא אף קיבלה רישיון עסק לצמיתות להפעלת תחנת הקצה במיקומה הנוכחי. היא השקיעה ממון רב בפיתוח התחנה, לרבות הקמת משרד לרווחת הנהגים. לשיטתה, משעה שהיא קיבלה את כל האישורים ממשרד התחבורה ואף ניתנה לה הבטחה שלטונית ממהנדס העיר, אין המשיבים יכולים להעתיק את מקום התחנה ולגרום לה לאבד את כל השקעותיה במקום מבלי לשקול חלופות הולמות. לשיטתה, גם השיקולים התחבורתיים מלמדים שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. מסלול הנסיעה שאושר לה על ידי משרד התחבורה כולל נסיעה לרחוב צלח שלום, שם ממוקמת התחנה ועל כן ממילא אם תועתק התחנה, המבקשת תחויב לנסוע מספר קילומטרים במשך עשרות פעמים בכל יום ובכך ייגרם עומס תחבורתי מיותר, אשר ישליך על הנוחות והבטיחות של האוכלוסייה ויגרום להוצאות כספיות מיותרות.

עוד נטען כי המקום החלופי שנקבע צפוף יותר באוכלוסין מהמקום הנוכחי. בעלי החנויות והתושבים אף מתנגדים לשינוי האמור. המבקשת ציינה כי היא אספה 20 חתימות של דיירים ואנשי עסקים שמציינים שהשינוי יגרום להם למטרד.

באשר למאזן הנוחות נטען כי בית משפט קמא נתן צו ביניים, בו צוין כי פעילות המבקשת נמשכת למעלה מ- 10 שנים וכי הנזק שייגרם כתוצאה מהשינוי במצב יעלה על הנזק שייגרם מהקפאת המצב. לטענת המבקשת החלטה זו נכונה גם בשלב הערעור מכח קל וחומר. צו הביניים בהליך דנא זהה לצו הביניים שנתבקש בהליך קמא והתקופה של 10 שנים בה התחנה פעילה רק גדלה ל-13 שנים. כן הודגש שהעתקת התחנה תגרום לה לנזקים כספיים משמעותיים ותוריד לטמיון את כל ההשקעות שביצעה במקום. מנגד, לא ייגרם כל נזק למשיבים אם ימתינו עד להכרעה בערעור.

בתגובה טענה המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים. זאת בהסתמך על העובדה שבית משפט קמא קבע כי ההחלטה להעתיק את התחנה מתבססת על שיקולים תחבורתיים ותלונות רבות שנתקבלו מתושבים במקום. טענותיה של המבקשת נדחו ונקבע שההחלטה אינה לוקה בחוסר סבירות. לעניין מאזן הנוחות נטען כי הותרת התחנה, במיקומה הנוכחי, יוצרת סיכון תחבורתי ומהווה מפגע לתושבי המקום. לעומת זאת, המקום החלופי שנקבע הוא ברחוב מרכזי יותר, רחב יותר ובעל אופי מסחרי. מהצד האחר, אם יתקבל הערעור לא תהא מניעה להחזיר את התחנה למיקומה הנוכחי.

המשיבה ומשיבה 2, עיריית פתח תקווה, הדגישו שהן בחנו את טענות המבקשת באופן מקצועי. הנימוק המרכזי שעמד בבסיס ההחלטה היה טובת השכנים אשר סבלו ממטרדים רבים בעקבות הצבת תחנת הקצה במיקומה הנוכחי. הנהגים יצרו סיכון תחבורתי, ביצעו תיקוני דרך ברחוב תוך הפרת הסדר הציבורי, חנו על המדרכות ברחוב, ניהלו מוסך מאולתר והתייחסו בצורה שאינה הולמת לדיירים במקום. שיקול נוסף הוא שהמקום החלופי שנקבע הוא מקום מסחרי באופיו והפגיעה בסדר הציבורי תהא קלה יותר מהפגיעה הקיימת במקום מגורים מובהק. באשר לטענה בנוגע לשימוע צוין כי על פי החלטת השופט צ' גורפניקל מיום 1.12.08 נערך למבקשת שימוע נוסף ועל כן כל טענות המבקשת נשמעו ונבחנו לגופן. בנוגע למאזן הנוחות נטען כי המבקשת מצביעה על שיקולים כלכליים שלא הוכחו, כאשר מנגד נגרמים נזקים סביבתיים ותחבורתיים בהשארת המצב הנוכחי על כנו.

4.

בחינת טענות הצדדים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, מובילה למסקנה שהנימוק המרכזי שעמד בבסיס ההחלטה להעתיק את מיקומה של תחנת המוניות, הוא הנזק שנגרם לתושבים במקום והעובדה שהתחנה מהווה מטרד סביבתי ותחבורתי. לא מצאתי בטענות המבקשת טיעון שבכוחו להתגבר על הרציונאל האמור. המבקשת העלתה שלל טענות נגד המשיבים. מבלי לקבוע מסמרות בנוגע למשקל שיש להעניק לכל טיעון וטיעון, לא שוכנעתי, בשלב זה, שבכוחן של טענות אלו להביא לשינוי התוצאה בתיק הנדון. בראייה זו סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשת. יודגש, שבניגוד למצב המשפטי במהלך ההליך קמא, עתה ניתן פסק דין שמכריע בסכסוך.

הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה להעתיק את מקום התחנה בעלי משקל גם בבחינת מאזן הנוחות. זאת בעיקר לאור קביעת בית משפט קמא לפיה הנהגים מטעם המבקשת יצרו סיכון תחבורתי בכך שהפרו את הסדר ברחוב, חנו על המדרכה ותיקנו את רכבם באופן מאולתר תוך התייחסות בלתי הולמת לדיירים באזור (ראו פסקה 12 לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים). לצד זאת, נקבע כי המקום החלופי שנקבע להפעלת התחנה הינו בעל אופי מסחרי ומתאים יותר לשמש כתחנת מוניות.

לאור מסקנת בית משפט קמא נדמה כי השארת המצב הנוכחי על כנו תגרום להמשך הנזק התחבורתי והסביבתי. אינני מקל ראש בנזק הכלכלי שייגרם למבקשת כתוצאה מהעתקת תחנת המוניות, הגם שאומדן הנזק לא הוכח. אולם, מדובר בנזק כספי שניתן יהא לרפאו בפיצוי כספי, במידה והמבקשת תצליח לשכנע את ערכאת הערעור כי יש מקום לקבל את טענותיה. מכאן מסקנתי שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. לכל היותר מאזן הנוחות 'מאוזן' בין המבקשת לבין המשיבים וצדדי ג' בדמות אינטרס של הציבור הרחב. נתון זה יחד עם סיכויי הערעור מוביל למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה.

5.

לנוכח האמור דין הבקשה להידחות. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה 1 בסך 5,000 ₪ ובהוצאות המשיבים 2

ו-3 בסך 5,000 ₪.