עע"מ 8685/05 המועצה המקומית גדרה נ. משק פטר בע"מ

מה דינה של בקשה לביטול פסק-דין בטענה שניתן על-פי צד אחד, בנסיבות בהן הבקשה הוגשה מטעם מי שלא היה צד מפורש להליך? זו השאלה המונחת לפניי. מאחר שהמענה לשאלה זו טמון בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן, ראיתי לעמוד תחילה על העובדות והשתלשלות ההליכים בפרשה.

עיקרי העובדות וההליכים

1.

בין הצדדים בערעורים שבכותרת קיימת מחלוקת לעניין זכויות לשאיבת מים ואגירתם במקרקעין המצויים בגדרה. ברקע הדברים יצוין כי חברת משק פטר בע"מ (להלן: משק פטר ) היתה החוכרת הרשומה של הקרקע. בשנת 1996 מכרה משק פטר את זכויותיה בקרקע לחברת גרנדהאוז בע"מ (להלן: גרנדהאוז ) לצורך הקמת שכונת מגורים. בשלב מאוחר יותר – בין השנים 2001 עד 2003 – הפקיעה המועצה המקומית גדרה (להלן: המועצה המקומית ) שתי חלקות במקרקעין הנ"ל, שבהן ממוקמות באר המים ובריכת האגירה.

2.

בשנת 2003 הגישה משק פטר עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (להלן: בית המשפט המחוזי ) כנגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "זמורה" (להלן: הוועדה המקומית ) וכנגד המועצה המקומית והמהנדס שלה. זאת, על-מנת בבקשה לאפשר למשק פטר לממש את זכויותיה הנטענות לשאיבת מים ואגירתם במקרקעין. בפסק-הדין מיום 23.6.2005 (כב' השופטת א' קובו) קבע בית-המשפט המחוזי כי למשק פטר ישנן זכויות לניצול המים במקרקעין הנדונים, וכי התוכנית לשינוי תוכנית המתאר במקרקעין בטלה, באשר לא ניתנה למשק פטר הזדמנות לממש את התנגדותה לשינוי (להלן: פסק-הדין המחוזי המקורי ). יוער כי גרנדהאוז לא צורפה כמשיבה להליך המקורי שהתקיים לפני בית-המשפט המחוזי, אף שגרנדהאוז טענה לזכויות במים מכוח הסכם שערכה עם משק פטר לרכישת הזכויות במקרקעין, ומכוח הסכם שנערך בשעתו בין גרנדהאוז לבין אחד מיחידיו של משק פטר, מר בנימין פויכונגר ז"ל.

3.

בספטמבר 2005 הגישה המועצה המקומית ערעור לבית משפט זה על פסק-הדין המחוזי המקורי – עע"ם 8685/05 (להלן גם: הערעור הראשון או ערעור המועצה המקומית ). ביום 11.12.2006 נערך דיון בערעור לפני מותב תלתא (כב' הנשיאה ביניש והשופטים גרוניס וברלינר). בתום הדיון ניתן פסק-דין שזו לשונו:

"קיימים לפחות שני פגמים בהליך ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי: ראשית, אי צירופה של גרנד האוז בע"מ, ולו בשל ההסכם מיום 12.2.1996 בינה לבין בנימין פויכונגר ז"ל . שנית, אי הכרעה בשאלת נפקותה של תכנית זמ/מק/3/572.

לפיכך, העניין יחזור לבית המשפט המחוזי לשם צירופה של גרנד האוז בע"מ

ולשם דיון בשאלה שלא הוכרעה. לאחר מכן יחליט בית משפט קמא בסוגיות הנוספות. תוך 30 ימים לאחר שתינתן החלטתו של בית המשפט יגישו בעלי הדין הודעות. בהתחשב באמור בהודעות נחליט לגבי המשך הטיפול בערעור".

(ההדגשה הוספה – ד.כ.ל)

4.

הדיון הוחזר, אפוא, לבית-המשפט המחוזי בעוד הערעור מטעם המועצה המקומית - עע"מ 8685/05 - נותר תלוי ועומד לפני בית-משפט זה. ביוני 2008 נתן בית-המשפט המחוזי את פסק-דינו המשלים, לאחר שגרנדהאוז צורפה כמשיבה להליך כאמור בפסק-דינו של בית-המשפט העליון. בפסק-הדין המחוזי המשלים נקבע, בין היתר, כי אין בצירופה של גרנדהאוז להליך ובטענות שהעלתה כדי לשנות מפסק-הדין המחוזי המקורי.

5.

כנגד פסק הדין המחוזי המשלים הנ"ל הגישה גרנדהאוז בספטמבר 2008 ערעור מטעמה לבית-משפט זה – עע"מ 7492/08 (להלן גם: הערעור השני או הערעור מטעם גרנדהאוז ). בנוסף, הוגשה מטעם המועצה המקומית הודעת עדכון לבית-משפט זה בעע"מ 8685/05 – הערעור הראשון שנותר תלוי ועומד כנגד פסק-הדין המחוזי המקורי. בהודעת-העדכון הודיעה המועצה המקומית כי מאחר שפסק-הדין המחוזי המשלים לא שינה באופן מהותי את פסק-הדין המחוזי המקורי, הרי המועצה המקומית מוסיפה לעמוד על ערעורה. יוער כי גם לאחר חידוש הדיון בערעור הראשון מטעם המועצה המקומית לפני בית-משפט זה, לא הוגשה על-ידי מי מהצדדים בקשה לצירופה המפורש של גרנדהאוז כמשיבה לערעור.

6.

ביום 4.9.2008 נעתרה כב' הנשיאה ביניש לבקשתה של גרנדהאוז, והורתה על איחוד הדיון בשני הערעורים – הערעור הראשון שהגישה המועצה המקומית על פסק-הדין המחוזי המקורי (עע"ם 8685/05), והערעור השני שהגישה גרנדהאוז על פסק-הדין המחוזי המשלים (עע"מ 7492/08). הערעורים נקבעו לדיון מיקדמי לפני כב' השופטת חיות. ביום 4.2.2010, כשלושה שבועות לפני מועד הדיון המיקדמי בערעורים, הוגשה בערעור הראשון בקשה מטעם המועצה המקומית ומשק פטר למתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה שנערך ביניהם ולמחיקת הערעור ללא צו להוצאות. בראש הבקשה לאישור הסכם הפשרה צוין עע"מ 8685/05 בלבד. כמערערים צויינו המועצה המקומית והמהנדס שלה. משק פטר צויינה כמשיבה והוועדה המקומית צויינה כמשיבה פורמלית. בהסכם הפשרה נקבע כי משק פטר תחדש את שאיבת המים ואגירתם במקרקעין הנדונים לשם אספקת מים למועצה המקומית, בכפוף לאישור התוכניות ולהשגת אישורים והיתרים מתאימים. ביום 14.2.2010 נתנה כב' הרשמת ג' לוין פסק-דין שאישר את הסכם הפשרה והורה על מחיקת הערעור הראשון ללא צו להוצאות, כמבוקש.

הבקשה שלפניי, השתלשלות העניינים וטענות הצדדים

7.

ביום 24.2.2010 הגישה גרנדהאוז את הבקשה שלפניי שכותרתה "בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד". בבקשתה וכן בתשובתה המשלימה מיום 15.6.2010, טענה גרנדהאוז כי כשלושה ימים לאחר מתן פסק-הדין בערעור הראשון, נודע לה כי בין משק פטר למועצה המקומית נחתם הסכם פשרה וכי הסכם זה קיבל תוקף של פסק-דין. לטענת גרנדהאוז, מן הדין לבטל את פסק-הדין ממספר טעמים אשר המרכזי שבהם הוא כי פסק-הדין ניתן "במעמד צד אחד". בהקשר זה טענה גרנדהאוז כי אף שלא צורפה באופן פורמאלי כמשיבה לערעור הראשון, יש לראות בה צד "מהותי" ו"נדרש" לערעור האמור. לטענת גרנדהאוז, על-אף היותה צד "מהותי" ו"נדרש" להליך, לא ניתנה לה זכות טיעון לעניין הבקשה למתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה שלפי הנטען פוגע בזכויותיה. לפיכך פסק-הדין ניתן "במעמד צד אחד" ויש לבטלו.

8.

למחרת הגשתה של הבקשה לביטול פסק-הדין - ביום 25.2.2010 - התקיים הדיון המקדמי בפני כב' השופטת חיות בערעורה של גרנדהאוז (עע"ם 7492/08). ניסיונו של בית-המשפט להביא לפתרון מעשי של המחלוקות בין בעלי-הדין בערעור, לא עלה יפה. לפיכך הורתה כב' השופטת חיות ביום 4.5.2010 כדלקמן:

"כב' הרשמת תידרש לבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אותה הגישה המבקשת (המערערת בעע"ם 7492/08) ביום 24.2.2010 ולאחר הינתן ההחלטה בעניין זה ייקבע הדיון בערעור או בערעורים שאוחדו טרם מתן אותו פסק דין, לפי העניין, ובהתאם להחלטה שתתקבל כאמור".

9.

נוכח החלטתה של כב' השופטת חיות, ביקשתי את תגובתם של משק פטר, המועצה המקומית וכן הוועדה המקומית לבקשתה של גרנדהאוז לביטול פסק-הדין שניתן בערעור הראשון. משק פטר והמועצה המקומית התנגדו לבקשה. בתגובותיהן נטען כי גרנדהאוז לא היתה משיבה לערעור הראשון מטעם המועצה המקומית, ולכן לא היה מקום ליתן לה לטעון לעניין הבקשה לאישור הסכם הפשרה ומחיקת הערעור טרם מתן פסק-הדין. בהתחשב בכך, נטען כי פסק-הדין בערעור הראשון לא ניתן "במעמד צד אחד" ולפיכך אין עילה להורות על ביטולו. עוד נטען כי עצם העובדה שהדיון בשני הערעורים אוחד, אין בה כדי להפוך את גרנדהאוז למשיבה בערעור שנמחק. בנוסף לכל אלה, טענו משק פטר והמועצה המקומית כי פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה ביניהם לא התייחס לגרנדהאוז או לערעור השני שהוגש מטעמה אשר נותר תלוי ועומד, ולפיכך לא נוצרה פגיעה בזכויותיה של גרנדהאוז, ככל שאלה קיימות. לשם השלמת התמונה יוער כי הוועדה המקומית הותירה את ההחלטה בבקשה הנדונה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שציינה כי מבחינתה לא היתה מניעה ליתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה.

דיון והכרעה

10.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול החומר שבתיקי הערעורים שבכותרת, באתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק-הדין מיום 14.2.2010 להתקבל.

11.

הטענה העיקרית שהעלתה גרנדהאוז בבקשתה לפניי היתה כי מן הדין להורות על ביטול פסק-הדין שאישר את הסכם הפשרה והורה על מחיקת הערעור הראשון, מן הטעם שפסק-הדין ניתן "במעמד צד אחד". המסגרת הנורמטיבית לבחינת טענה זו קבועה בתקנה 40 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן:

תקנות בתי המשפט המנהליים ), אשר הינה המקבילה לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984( להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות ). לשם נוחות הקורא אביא תקנות אלה בלשונן. תקנה 40 לתקנות בתי המשפט המינהליים קובעת כדלקמן:

40.ביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד

"נתן בית המשפט או הרשם החלטה על פי צד אחד, שלא לפי תקנה 18, רשאי בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה לבקש את ביטולה או שינויה בתוך שבעה ימים מיום המצאתה, ורשאי בית המשפט או הרשם, לפי הענין, לבטלה או לשנותה, בתנאים שייראו לו, ובין השאר לעניין הוצאות".

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קדמה לתקנה 40 הנ"ל והיוותה את הבסיס לה, קובעת בזו הלשון:

201.ביטול החלטה על פי צד אחד

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה..."

12.

ככלל, בקשה לביטול החלטה על-פי צד אחד הינה חריג לעקרון לפיו אין בית-המשפט מוסמך לשנות או לבטל החלטה שנתן, אלא בדרך של ערעור. בהתאם לפסיקתו של בית-משפט זה, קיימות שתי עילות לביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד: ביטול מחובת הצדק וביטול לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט. עילת הביטול מחובת הצדק קמה מקום בו הכריע בית-המשפט בהעדרו של מבקש הביטול, על-אף שלא היה רשאי להכריע בהעדרו. הפגם שנפל בהליך בשל מתן החלטה במעמד צד אחד עקב תקלה דיונית, מחייב את ביטול ההחלטה על-מנת להבטיח הליך שיפוטי תקין, וזאת בלא להכריע בשאלה האם ההחלטה היתה נכונה לגופם של דברים, אם לאו. לשם השלמת הדברים יוער כי העילה השנייה לביטול החלטה על-פי צד אחד, הינה מכוח שיקול-דעתו של בית-המשפט. עילה זו קמה במצבים בהם לא נפל פגם בעצם קיום הדיון בהעדרו של מבקש הביטול, ולפיכך אין חובה להורות על ביטול ההחלטה. עם זאת, לבית-המשפט נתון שיקול-דעת להורות על הביטול האמור בהתחשב בשאלה האם המבקש הציג טעם טוב להצדקת היעדרותו מההליך, וכן בהתחשב בהערכת סיכויי ההליך במידה וההחלטה תבוטל. (ראו: רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 29.10.2000); ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני , פ"ד מח(1) 830, 835 (1994); ע"א 89/76 ניר נ' מדינת ישראל , פ"ד לב(1) 82, פס' 5 (1977); זוסמן הנ"ל, עמ' 736-737; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 372 (מהדורה עשירית, 2009)).

13.

עיון בתקנה 40 לתקנות בתי המשפט המינהליים, ובמקבילתה - תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, מעלה כי רשאי להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה על-פי צד אחד, מי שהינו "... בעל-דין שכנגדו ניתנה ההחלטה..." (ההדגשה הוספה – ד.כ.ל).

השאלה המתעוררת בנסיבות העניין הינה האם גרנדהאוז היוותה "בעלת-דין" בערעור הראשון, באופן המאפשר לה לבקש את ביטול פסק-הדין מחמת העובדה שלא ניתנה לה הזדמנות לטעון טענותיה טרם נתינתו. שאלה זו אינה פשוטה למענה ומתקיימים בה פנים לכאן ולכאן. תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט המנהליים, קובעת כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". (במאמר מוסגר, ובהתייחס לטענתה של משק פטר, אעיר כי תקנה 25 לתקנות בתי המשפט המנהליים אינה רלוונטית לעניין שלפנינו, בהיותה מתייחסת לערעור מינהלי המוגש לבית-המשפט לעניינים מנהליים ולא לערעור המוגש לבית-המשפט העליון). גרנדהאוז אינה חולקת על כך שלא היוותה באופן פורמאלי צד להליך שהתקיים בבית-המשפט המחוזי בסיבוב הראשון, וכי מטעם זה המועצה המקומית נמנעה מלציינה מלכתחילה כמשיבה לערעור הראשון שהופנה כנגד פסק-הדין המחוזי המקורי (עע"ם 8685/05). זאת ועוד; אין חולק לפניי כי אף לאחר חידוש הדיון בבית-משפט זה בערעור הראשון, לא עתר אף אחד מבעלי-הדין, לרבות גרדנהאוז עצמה, לשם צירופה באופן פורמאלי כמשיבה לערעור האמור. יתרה מזאת; בכתב הערעור שהגישה גרנדהאוז בערעור השני מטעמה (עע"מ 7492/08), וכן בבקשתה של גרדנהאוז לאיחוד הדיון בשני ערעורים לאחר שכבר ניתן פסק-הדין המחוזי המשלים, ציינה גרנדהאוז במפורש כי היא איננה צד לערעור הראשון מטעם המועצה המקומית. בהתחשב בכך שגרנדהאוז לא צורפה מעולם באופן מפורש כמשיבה לערעור הראשון, ניתן לטעון כי לא היה הכרח לבקש את עמדתה טרם מתן פסק-הדין, וממילא אין בידה לבקש את ביטול פסק-הדין בטענה כי ניתן "במעמד צד אחד". בהתאם לגישה זו, ככל שגרנדהאוז רואה עצמה נפגעת מפסק-הדין על-אף שלא היתה בעלת-דין בהליך, אין היא יכולה לבקש את ביטולו לפי תקנה 40 לתקנות בתי המשפט המנהליים או תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועליה להגיש תובענה נפרדת לערכאה המתאימה (ראו והשוו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 734 (מהדורה שביעית, 1995)).

אעיר כי יתרונה של הגישה האמורה טמון בכך שיש בה כדי למנוע חשש מפני פתיחת פתח רחב מדי לבקשות לביטול פסקי-דין בטענה שניתנו "במעמד צד אחד", בנסיבות בהן הטענה מועלית על-ידי מי שלא היווה צד פורמאלי להליך ולפיכך קיימת אי בהירות לעניין מעמדו הדיוני. אודה כי חשש זה הטריד אותי במישור העקרוני. אף-על-פי-כן, באתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ועל-אף שגרנדהאוז לא צורפה באופן פורמאלי כמשיבה לערעור הראשון, הרי היא היוותה צד מהותי ודרוש להליך לאחר שכבר נפסק כי היה מקום לצרפהּ אליו מלכתחילה. לפיכך, מתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה בערעור הראשון בלא לאפשר לגרנדהאוז לטעון בעניין, היווה פגם דיוני ממשי המצדיק את ביטול פסק-הדין מחובת הצדק. אבאר את דבריי.

14.

נסיבותיו של המקרה שלפניי הן ייחודיות נוכח השילוב של שתי החלטות שיפוטיות שניתנו על-ידי בית-משפט זה במסגרת הערעור הראשון: האחת, הינה החלטת הרכב השופטים מיום 11.12.2006 (כב' הנשיאה ביניש והשופטים גרוניס וברלינר). בהחלטה זו נקבע אי צירופה של גרנדהאוז להליך שהתקיים בבית-המשפט המחוזי בסיבוב הראשון, היווה פגם דיוני שהצדיק את החזרת התיק לדיון מחודש שם, על-מנת שגרנדהאוז תצורף להליך. מבחינה מהותית, החלטה זו קבעה כי גרנדהאוז נדרשת להליך וכי יש לצרפה כצד לו. ההחלטה השנייה היא החלטתה של כב' הנשיאה ביניש מיום 4.9.2008 בדבר איחוד הדיון בשני הערעורים – הערעור הראשון שהגישה המועצה המקומית ואשר נותר תלוי ועומד כנגד פסק-הדין המחוזי המקורי; והערעור השני שהגישה גרנדהאוז כנגד פסק-הדין המחוזי המשלים. ההחלטה בדבר איחוד הדיון בשני הערעורים אשר ניתנה בעקבות פסק-הדין המחוזי המשלים, יצרה זיקה דיונית ברורה בין שני הערעורים.

אלמלא גרנדהאוז הגישה ערעור מטעמה על פסק-הדין המחוזי המשלים, ניתן לשער כי לאחר חידוש הדיון בערעור הראשון מטעם המועצה המקומית, היתה גרנדהאוז מצורפת כצד לערעור האמור. זאת בהתחשב בכך שכאמור במסגרת אותו ערעור בסיבוב הראשון, כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה כי אי צירופה של גרנדהאוז מלכתחילה כצד להליך דלמטה היווה פגם דיוני ממשי, ובהתחשב בכך שגרנדהאוז אכן צורפה כצד להליך בבית-המשפט המחוזי וניתן בעניינה פסק-דין משלים. בפועל, גרנדהאוז הגישה ערעור מטעמה על פסק-הדין המחוזי המשלים, ובעקבות כך ניתנה ההחלטה השנייה של כב' הנשיאה ביניש בדבר איחוד הדיון בשני הערעורים. בנסיבות אלה, לא התבקשה וממילא לא ניתנה החלטה פורמאלית בדבר צירוף גרנדהאוז כמשיבה לערעור הראשון לאחר חידוש הדיון בו. עם זאת, הלכה למעשה, השילוב בין שתי ההחלטות האמורות של בית-משפט זה, הפך את גרנדהאוז מבחינה מהותית לצד לערעור הראשון, למצער בכל הנוגע לחובה ליתן לגרנדהאוז זכות טיעון בטרם סיום ההליך בפסק-דין – חובה שהפרתה הקימה לגרנדהאוז זכות לבקש את ביטול פסק-הדין על-פי צד אחד בהתאם לתקנה 40 לתקנות בתי המשפט המינהליים המקבילה לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. (השוו בהקשר אחר: בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670, 676, 695, שם נדונה האפשרות לראות בנסיבות מתאימות במי שאינו צד פורמאלי להליך, בעל-דין "בפועל" או "למעשה" לצורך זכות הערעור; עוד השוו בהקשר אחר: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פ"ד מה(5) 457, פס' 4 (1991) לעניין צירוף צד "דרוש" כמשיב לערעור).

הנה כי כן, שילובן המצטבר של שתי ההחלטות הנדונות של בית-משפט זה הפך את גרנדהאוז לצד מהותי להליך הערעורי לאחר חידוש הדיון בו, במובן זה שלא ניתן היה ליתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה שנערך בין המועצה המקומית למשק פטר, ללא מתן זכות טיעון לגרנדהאוז.

15.

בהמשך לדברים אלה יוער כי הסכם הפשרה בין המועצה המקומית למשק פטר נועד לאפשר למשק פטר לחדש את שאיבת המים ואגירתם במקרקעין (בכפוף להתקיימותם של תנאים המפורטים בהסכם). ההסכם ציין בראשיתו כי "...קיימת מחלוקת משפטית בין גרנדהאוז לבין המשק [משק פטר] אשר למועצה אין כל עמדה ו/או עניין בו". עם זאת, לא צוין בהסכם כי מימושו מותנה בתוצאות ההתדיינות המשפטית באשר לזכויות המים בין משק פטר לגרנדהאוז. בהתחשב בכך, אין בידיי לקבוע במסגרת ההליך שלפניי, כי מתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה האמור, אינו חותר תחת בירור טענותיה המהותיות של גרנדהאוז בדבר זכויותיה במים – טענות שהועלו במסגרת הערעור השני שהוגש על-ידי גרנדהאוז, ואשר הדיון בו אוחד עם הערעור הראשון. טענתן של משק פטר והמועצה המקומית לפיה אין באישור ההסכם כדי לפגוע בזכויות מהותיות של גרנדהאוז, נוגעת לגוף המחלוקת בין הצדדים, ואין בה כדי לשנות מן הקביעה כי מבחינה דיונית היה מקום לאפשר לגרנדהאוז להציג טיעוניה טרם מתן פסק-הדין.

16.

לבסוף אציין כי מבט למשפט המשווה מלמד כי כללי הפרוצדורה האזרחית באנגליה מאפשרים למי שלא היה בעל-דין פורמאלי, לעתור לביטול או לשינוי פסק-דין שניתן, אם פסק-הדין השפיע על עניינו באופן ישיר ( Civil Procedure Rules 1998, Rule 40.9 ). כלל זה פורש באופן צר, כך שהאפשרות של מי שאינו צד פורמאלי לבקש את ביטולו של פסק-דין, הוגבלה למי שזכאי היה להיות צד להליך מלכתחילה (ראו: Civil Procedure - A White Book Service , vol. 1, para. 40.9.1 ( London , 2010 ed.) ). על-פני הדברים, מבחן זה מתקיים בנסיבות העניין שלפנינו, כעולה מהחלטת בית-משפט זה מיום 11.12.2006 לפיה גרנדהאוז היתה אמורה להיות מצורפת מלכתחילה כצד להליך בבית-המשפט המחוזי נשוא הערעור.

17.

המסקנה המתבקשת ממשקלם המצטבר של מכלול הטעמים שהובאו לעיל הינה כי נפל פגם ממשי בהליך, שכן פסק-הדין שאישר את הסכם הפשרה בעע"מ 8685/05 ניתן בלא ליתן לגרנדהאוז הזדמנות להביע עמדתה בעניין. בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפניי, פגם דיוני זה מצדיק את ביטול פסק-הדין הנדון מחובת הצדק.

18.

בסיום הדברים, רואה אני להוסיף מספר הערות: ראשית , בחינת החומר שבתיקים מעוררת ספק האם טרם מתן פסק-הדין בערעור הראשון, היתה כב' הרשמת לוין מודעת לקיומו של הערעור השני שנותר תלוי ועומד, וכן האם היתה מודעת להחלטת כב' הנשיאה ביניש בדבר איחוד הדיון בשני הערעורים. הספק מתעורר עקב כך שבראש הבקשה שהגישו המועצה המקומית ומשק פטר לאישור הסכם הפשרה ביניהם, צוין עע"ם 8685/05 בלבד, ללא ציון דבר איחוד הדיון עם הערעור השני שהגישה גרנדהאוז. לחוסר הבהירות תרמה גם העובדה שכאמור גרנדהאוז מעולם לא צורפה במפורש כמשיבה לערעור הראשון. בנסיבות אלה, נראה כי כב' הרשמת לוין סברה בשגגה כי עע"ם 8685/05 עומד לבדו, ולפיכך נתנה תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה לפי בקשת הצדדים להסכם, בלא ליתן לגרנדהאוז הזדמנות לטעון בעניין.

שנית , יוער כי נוכח חוסר הבהירות באשר למעמדה הדיוני של גרנדהאוז כמבואר לעיל, לא ראיתי לקבוע מסמרות לעניין תום-ליבם של המועצה המקומית ומשק פטר, על-אף טענותיה של גרנדהאוז בהקשר זה. אציין רק כי אינני סבורה שהתנהלותם הדיונית של המועצה המקומית ומשק פטר הגיעה כדי חומרת המחדלים הדיוניים שנדונו בבש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון (לא פורסם, 5.6.2006) אליו הפנתה גרנדהאוז בטיעוניה.

שלישית , ביטול פסק-הדין מיום 14.2.2010 נעשה מחמת פגם דיוני בהליך. אין בכך כדי להביע כל עמדה לגוף המחלוקות שבין גרנדהאוז לבין משק פטר או המועצה המקומית, ומטעם זה לא ראיתי להתייחס לטענות השונות שהעלו הצדדים ואשר נגעו לסכסוך המהותי בין הצדדים. אוסיף כי בביטול פסק-הדין מחמת הפגם הדיוני האמור אין כדי למנוע מתן תוקף של פסק-דין להסכם הנדון בשלב מאוחר יותר, ככל שתמצא הצדקה לכך לאחר מתן הזדמנות לגרנדהאוז להביא טענותיה בעניין.

ולבסוף , אין בהחלטתי כדי להורות על ביטול ההסכם עצמו, להבדיל מפסק-הדין שאישר אותו. טענותיה של גרנדהאוז בדבר חוסר חוקיות ההסכם שבין המועצה המקומית למשק פטר אין מקומן להתברר בהליך שלפניי. בפני גרנדהאוז פתוחה הדרך לנקוט בהליכים מתאימים כנגד ההסכם האמור ככל שקיימת עילה שבדין לכך, וככל שגרנדהאוז תמצא לנכון לעשות כן.

19.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ופסק-הדין בעע"ם 8685/05 מיום 14.2.2010 מבוטל בזאת. בהמשך לכך, אני קובעת כדלקמן:

א.

הבקשה מיום 4.2.2010 למתן תוקף של פסק-דין להסכם בין המועצה המקומית למשק פטר תיוותר תלויה ועומדת במסגרת עע"מ 8685/05, שיידון במאוחד עם עע"מ 7492/08, כאמור בהחלטת כב' הנשיאה ביניש מיום 4.9.2008.

ב.

בהתחשב במכלול הטעמים שפורטו בהחלטתי, תצורף גרנדהאוז כמשיבה לעע"מ 8685/05. מזכירות בית המשפט תבצע רישום מתאים בתוכנת ניהול התיקים.

ג.

אשר לשאלת הצורך בהפקדה מחודשת של עירבון בעע"מ 8685/05 -המשיבים בעע"מ 8685/05 הנ"ל יודיעו עד יום 15.8.2010 מי מהם עומד על הפקדת עירבון להבטחת הוצאותיו בהליך בנסיבות העניין. לאחר קבלת התגובות, אדרש לקביעת סכום העירבון, וכן לקביעת מועד הדיון והוצאת צו לעיקרי טיעון בהמשך להחלטת כב' הרשם מרזל מיום 7.12.2008.

בנסיבות המקרה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תתייק החלטתי זו בתיקי השופטים שיישבו בדין בעע"ם 8685/05, ותבצע רישום בתוכנת ניהול התיקים כאמור בפסקה 19ב לעיל.