עע"מ 8723/12 ifeanyi okorom נ. משרד הפנים

בקשה למתן צו ביניים לעיכוב הרחקת המבקש מישראל ולשחרורו ממשמורת עד לבירור ערעורו על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ורדי ) מיום 20.8.2012 בעת"מ 45477-07-12, בגדרו נדחתה עתירת המבקש, ונקבע כי עליו לעזוב את הארץ.

1.

המבקש, אזרח ניגריה כבן 20, ביקש מקלט בישראל. לטענת המבקש, נשקפת לו סכנת חיים בשל סירובו להצטרף לאחת מהקבוצות המיליטנטיות במדינתו (קבוצת Greenlanders ), והשתייכותו לארגון מילטנטי אחר בשם The Niger Delta Youth Organization . לטענתו, הוא הותקף על ידי פעילי הקבוצה כ"אזהרה" כבר פעמיים, ובפעם השלישית לא יסתפקו חברי הקבוצה באזהרה אלא ירצחו אותו. עוד טען המבקש כי אין ביכולתן של רשויות המדינה להגן מפני מקרים מעין אלו, ולעתים הן אף מיידעות את הקבוצות בדבר הפנייה שנעשתה אליהן. בשל כך נמלט בתחילה לעיר אחרת במדינה, ומשחש מאוים גם שם עזב את המדינה ונכנס לישראל דרך גבול מצרים ביום 28.11.2007. תכף לכניסתו פנה המבקש למשיב בבקשת מקלט, נערך לו ראיון על ידי יחידת המסתננים ומעברי הגבול שבמשרד הפנים (ביום 14.9.2009) והוא קיבל אשרות שהייה עיתיות.

2.

ביום 27.7.2010 נערך למבקש ראיון נוסף ביחידת הטיפול במבקשי מקלט שבמשרד הפנים ( RSD ). כשנה לאחר מכן נמסר למבקש, כי בקשתו להכרה כפליט נדחתה, כיון שלא הצליח לבסס את טענתו בדבר הסכנות הצפויות לו אם יחזור למדינתו, ועל כן נדרש לעזוב את הארץ בתוך 14 ימים (מכתב הוועדה המייעצת לענייני פליטים מיום 20.6.2011). שנה לאחר מכן נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר, מן הטעם שלא ביסס את גירסתו באשר לצפוי לו אם יחזור לניגריה, ונוכח האפשרות שבידו להתגורר בחלק אחר של ניגריה. המבקש נדרש לעזוב את המדינה בתוך 7 ימים (מכתב הממונה על יחידת הטיפול במבקשי מקלט מיום 28.6.2012).

3.

עתירת המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב כנגד ההחלטה, ולצידה בקשה למתן צו ביניים כנגד הרחקת המבקש מהארץ, נדחו על הסף (עת"מ 45477-07-12). בפסק הדין מיום 20.8.2012 קבע השופט ורדי , כי המבקש לא גילה כל עילה להתערבות בהחלטות שניתנו בעניינו, כי הראיון שנערך למבקש היווה "הזדמנות נאותה" לשטוח את טענותיו, וכי אין בסיס לטענות לפיהן נשקפת למבקש סכנת חיים במדינתו. השופט ורדי ציין עוד, כי המבקש לא הציג ראיה כלשהיא לכך שהותקף בעבר, לא הצליח להגדיר מצד מי נשקף לו איום, ואף יתכן כי הציג בראיונות תעודה מזויפת. ברקע יצוין, כי ביני וביני נישא המבקש לאזרחית הפיליפינים השוהה בארץ (ביום 2.6.2012), וכשלושה חודשים לאחר מכן נולד לשניים בן (ביום 8.9.2012).

4.

ביום 24.10.2012 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על החלטת בית משפט קמא – בצירוף בקשה להארכת מועד להגשתו, ובקשה למתן צו ביניים להימנע מהרחקתו עד להחלטה בערעור. כיון שהערעור הוגש באיחור נדחתה הבקשה למתן צו ביניים (החלטת השופט פוגלמן בבש"ם 7727/12 מיום 8.11.2012). משנתקבלה תשובת המשיב לבקשה להארכת מועד - ובניגוד לעמדתו, התקבלה הבקשה (ביום 29.11.2012). דא עקא, שעוד באותו יום המבקש נעצר והושם במשמורת בגין שהייה בלתי חוקית. ביום 4.12.2012 נערך דיון בעניינו של המבקש בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, וזה אישר את צו המשמורת.

5.

מכאן לבקשה שלפניי, אשר עניינה כאמור בעיכוב הליכי הרחקה ושחרור ממשמורת בתנאים מגבילים, עד להכרעה בערעור שהוגש.

לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן חזרתו לניגריה עלולה להעמידו בסכנה. עוד נטען, כי סיכויי הערעור טובים, שכן עניינו של המבקש לא בורר כדבעי על ידי בית משפט קמא טרם הכרעתו, ובית המשפט לא התייחס לסכנת חיים הנשקפת לו, גם אם שלא על פי ההגדרות באמנת הפליטים.

אשר לסוגיית המשמורת, הרי שאליבא דמבקש ניתן וראוי להבטיח את הרחקתו מישראל במידה שערעורו ידחה, באמצעי שפגיעתו פחותה באופן משמעותי, קרי שחרורו ממשמורת בתנאים מגבילים שיקבעו.

6.

אקדים ואומר כי בנושא המשמורת היה על המבקש לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים, כך שענייננו מתמקד בבקשתו לסעד זמני בערעור, והנטל להוכיח את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מוטל על המבקש ( עע"מ 7854/12 בויטרגו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.11.2012)).

7.

דין הבקשה להידחות נוכח סיכויי הערעור הקלושים. הערעור נסב על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, המבקש לא ידע להגדיר מי רודף אחריו, הוא לא הביא כל ראיה התומכת בטענותיו כי חווה אלימות מצד חברי קבוצה כלשהי או שהוא נרדף על-ידם. לא נמצא מקור המאשש את עצם קיומה של קבוצה מיליטנטית בשם The Niger Delta Youth Organization

שהמבקש טען כי הוא משתייך אליה, ואף קיים חשש כי המבקש זייף תעודת חברות של אותה קבוצה. המבקש אף לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא פנה לרשויות במדינתו, וסיכומו של דבר, שלא הניח תשתית ראייתית לכאורה להיותו פליט או בסכנת חיים.

אף לא עלה בידי המבקש להסביר מדוע לא מיצה חלופות מגורים אחרות בניגריה, שהיא ארץ המשתרעת על שטח ענק, ומה המניעה כי יתגורר בחבלי ארץ אחרים בניגריה (השוו עע"מ 7945/12 Chidi

נ' מדינת ישראל בפסקה 7 (22.11.2012)). לכך יש השלכה לעניין מאזן הנוחות, באשר לא הוכח החשש כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם יחזור לניגריה (השוו עע"מ 4848/11

שרסטא נ' משרד הפנים (10.7.2011); עע"מ 6473/11 Guven

נ' משרד הפנים (19.9.2011)).

8.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומבטל את צו הארעי שניתן ביום 3.12.2012.