פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
8791/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ח' מלצר
המערערים:
1. יוסרא משאהרה
2. נביה משאהרה
3. אחמד משאהרה
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל - משרד הפנים
ערעור על פסק דינו של בית משפט
לעניינים מנהליים בירושלים מיום 9.9.08 ב-עת"מ 8412/08 שניתן על ידי כבוד
השופט י' עדיאל
תאריך הישיבה:
ט' בתמוז התש"ע
(21.6.10)
בשם המערערים:
עו"ד כיואן-מחאמיד קאזם
בשם המשיב:
עו"ד אבינעם סגל-אלעד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בשנת 1983 נישאה מערערת 1 לתושב האזור, ומנישואין אלה נולדו 5 ילדים, שניים מהם, מערערים 2 ו-3, נולדו בירושלים ורשומים במרשם התושבים של האזור. בשנת 1995 ביקשה המערערת כי יינתן לה מעמד של תושבת קבע בישראל, הואיל והיא חיה בנפרד מבעלה, ממנו התגרשה לבסוף בחודש יוני 1997. בעקבות כך ניתן למערערת וילדיה מעמד ארעי מסוג א/5, שתוקפו הוארך מפעם לפעם. אולם הם אינם מסתפקים בכך, וביקשו כי יינתן להם מעמד של תושבי קבע. משנדחתה בקשתם הם פנו בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עתירה זו נדחתה, ובכך עוסק הערעור שבפנינו.
אין בידינו להיעתר לערעור. על פי ממצאו של בית המשפט קמא, ממנו לא ראינו לשנות, שהתה המערערת עם בעלה בתחומי האזור מאז נישואיה ועד לפנייתה בשנת 1995 למשיב. מדובר אפוא בתקופה של 12 שנים לפחות, ועל כן גם אם החזיקה העותרת בעבר במעמד של תושבת קבע, תוקפו של מעמד זה פקע לאחר שהשתקעה באזור (ראו לעניין זה תקנות 11א ו-11(ג) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974). נוכח האמור, הרישיונות שניתנו למערערים על פי החלטת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, הם המרב שהיה ניתן לעשות עבורם, ומעמד זה לא ניתן לשדרג נוכח האמור בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.
אי לכך, הערעור נדחה.
ניתן היום, י' בתמוז התש"ע (22.6.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט