עע"מ 8844/15 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ. עיריית קרית ים

השופט מ' מזוז :

1.

לפנינו בקשה למתן רשות להגשת בקשה לביטול פסק דין על ידי מי שלא היה צד להליך. המבקשת עותרת לביטול פסק דיננו בערעור המערערת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה שניתן, בהסכמת הצדדים, ביום 6.6.2016.

2.

ראשית יש להעיר כי המבקשת לא הצביעה על הבסיס החוקי להגשת בקשה מעין זו לביטול פסק דין על ידי מי שלא היה צד להליך וממילא פסק הדין אינו מחייב אותו. על פסק הדין שניתן על ידינו חל לכאורה עקרון הסופיות.

3.

בנוסף, הבקשה לוקה גם בשיהוי לא מוסבר, שכן גם אם נקבל את טענת המבקשת כי נודע לה על פסק הדין רק ביום 12.7.16 (בניגוד לטענת המשיבה כי דיווחה לה טלפונית, בו ביום, על פסק הדין), עדיין הבקשה הוגשה רק ביום 4.9.16, היינו כעבור כ- 54 ימים (השוו סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1084 הקובע מועד של 21 ימים להגשת בקשה לתיקון פס"ד).

4.

גם לגוף הענין אין ממש בבקשה.

העתירה בבית משפט קמא הייתה לביטול

תנאי סף במכרז, שקבע שעל מציע להצביע על ניסיון עבר ב- 10 רשויות מקומיות, ולא לביטול המכרז או לביטול זכייתה של המבקשת בו. כיוון שכך, לא היה הכרח לצירוף המבקשת כמשיבה לעתירה (אף שלכאורה היה נכון לעשות כן) או לערעור. בדיון לפנינו בערעור עמדנו על אבחנה זו, ובהתאם לכך הובהר כי לא עומד על הפרק סעד של ביטול הזכייה אלא רק שאלת חוקיות וסבירות תנאי הסף במבט צופה פני עתיד. בהתאם לכך, חוזה ההתקשרות שנכרת עם המבקשת בעקבות המכרז הוא ל- 12 חודשים, והחוזה נותר כאמור על כנו.

עם זאת, בהתאם לתנאי החוזה נתונה לעירייה אופציה להאריך את תקופת ההתקשרות ל- 4 תקופות נוספות, של שנה בכל פעם. המדובר בזכות חד-צדדית של העירייה. במסגרת הדיון בערעור הסכימה העיריה שלא לממש את האופציה האמורה הנתונה לה לפי החוזה נוכח הערות בית המשפט לגבי סבירותו וחוקיותו של תנאי הסף. על יסוד כך ניתן פסק דיננו בהסכמת הצדדים, לפיו בתום השנה החוזה לא יוארך וייצא מכרז חדש בו תוגבל דרישת הניסיון ל- 3 רשויות בלבד (במקום 10 רשויות במכרז המקורי).

פסק דיננו לא קבע אפוא " מסמרות בנוגע לזכויותיה של המבקשת ", כנטען בבקשה, שכן למבקשת לא הייתה כל "זכות" להארכת החוזה, אלא מדובר כאמור בזכות חד צדדית של העירייה בלבד, והמבקשת אינה חולקת על כך (סע' 10 לבקשה). לכל היותר נוצרה אצל המבקשת ציפייה כי החוזה יוארך ככל שהעירייה תהיה שבעת רצון מעבודתה (סע' 11 לבקשה), אך ציפייה כזו אינה מחייבת את העירייה, הרשאית שלא להאריך את החוזה לפי שיקול דעתה.

5.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המערערת והמשיבה בסך כולל של 2,000 ₪ לכל אחת.