פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

עע"מ 886/21אלון סונינו נ. משרד הבינוי והשיכון

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: נדחה
מקרקעין · דייר ממשיך בדיור הציבוריערעור על פסק דין של בית המשפט המנהלי שדחה עתירה נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין שאישר את החלטת ועדת האכלוס העליונה שלא להכיר במערער כדייר ממשיך בדירה ציבורית של אמו המנוחה. נקבע כי המערער לא התגורר עם אמו במועד הקובע ולכן לא עמד בתנאי החוק. לא נפסקו הוצאות.

העובדות

ועדת האכלוס העליונה דחתה את בקשת המערער להכיר בו כדייר ממשיך בדירה ציבורית שבה התגוררה אמו המנוחה. נמצא שהמערער לא התגורר עם אמו במועד הקובע, 1.8.2009, ולכל הפחות מאפריל 2009 ועד אוגוסט 2010. עתירה מנהלית שהגיש נדחתה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם המערער זכאי להכרה כ'דייר ממשיך' בדירה ציבורית לאחר פטירת אמו לנוכח שלא התגורר עמה במועד הקובע?

הלכות

  1. 1

    בדיור הציבורי, שהוא משאב מוגבל, מתן זכות לאחד פירושו גריעה מן האחר, ולפיכך יש להקפיד על דרישות הדין הרלוונטיות.

    ״ענייננו בדיור הציבורי שהוא כידוע משאב מוגבל, מתן לאחד פירושו גריעה מן האחר, ומתחייב לכן להקפיד עם״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • דייר ממשיך
  • דיור ציבורי
  • תאריך הקובע
  • ועדת האכלוס העליונה
  • עתירה מנהלית
  • ערעור
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים בעניינים מינהליים

עע"מ

886/21

לפני:

כבוד השופטת ע' ברון

כבוד השופט א' שטיין

כבוד השופטת ר' רונן

המערער:

אלון סונינו

נ ג ד

המשיבים:

1. משרד הבינוי והשיכון

2. עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל

בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית

משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט

ר' וינוגרד

) מיום 21.12.2020

ב-עת"מ 43518-09-20

תאריך הישיבה:

ד' באב התשפ"ב

(1.8.2022)

בשם המערער:

עו"ד דוד משה טימסית

בשם המשיב 1:

עו"ד יובל שפיצר

בשם המשיבה 2:

עו"ד חיים אברהם

פסק-דין

בהחלטה מיום 3.12.2019 דחתה ועדת האכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון את בקשת המערער להקנות לו מעמד של "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, בדירה הציבורית שבה התגוררה אמו המנוחה. כך משנמצא שלא התגורר עם אמו בדירה ב"תאריך הקובע", 1.8.2009, ולכל הפחות מחודש אפריל 2009 ועד לחודש אוגוסט 2010. במצב דברים זה לא עמד המערער בתנאים הקבועים בחוק להכרה במעמד כפי שביקש. עתירה מנהלית שהגיש המערער נדחתה אף היא ומכאן הערעור.

עיינו בכתובים והוספנו ושמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים לפנינו. ענייננו בדיור הציבורי שהוא כידוע משאב מוגבל, מתן לאחד פירושו גריעה מן האחר, ומתחייב לכן להקפיד עם דרישות הדין הרלוונטיות. לא מצאנו יסוד לא בעובדות ולא בדין, המצדיק התערבות בפסק הדין המפורט והמנומק הנשען על אדני החוק. על כן ומתוקף הסמכות הנתונה לנו על פי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הערעור נדחה. בנסיבות המקרה איננו עושים צו להוצאות.

ניתן

היום, ה' באב התשפ"ב (2.8.2022).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עתמ 43518-09-20

הלכות

  1. 1בדיור הציבורי, שהוא משאב מוגבל, מתן זכות לאחד פירושו גריעה מן האחר, ולפיכך יש להקפיד על דרישות הדין הרלוונטיות.