עע"מ 8966/05 חיים אזולאי ואח' נ. מועצה מקומית אלעד

1.בפני בקשה לפטור מעירבון בסך 25,000 ₪ שנקבע בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בהוצאות שנפסקו למערערים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. המערערים עתרו כנגד הקצאת שטח, ומתן היתר לשימוש בקרקע, בתחומי המשיבה מס' 1, אשר נעשו לטענתם שלא בהתאם לנוהל הקצאת קרקע. המשיבים הסדירו כשלים אלה והודיעו על אימוץ הנוהל האמור, ולפיכך משכו המערערים את עתירתם, תוך שהם מבקשים כי ייפסקו הוצאות לטובתם. נוכח אופן סיום ההליך והיות המשיבה מס' 1 רשות ציבור הממומנת מכספי ציבור, נפסקו כנגדה הוצאות בסך 7,500 ₪ בלבד בגין ההליך כולו. על החלטה זו הוגש הערערו דנן לבית משפט זה.

2.המערערים טוענים כי סכום ההוצאות שנפסק הוא סכום חריג נוכח היקף הטרחה והעלויות שגרמה העתירה למערערים. כן נטען כי בפסיקה זו נפלו משגים שונים, כגון גרימת חסרון כיס למבקשים בלא טעם, התחשבות שלא כדין בטיבה של המשיבה מס' 1 ובחרטה שהביעה, העדר הנמקה להפטר המשיבים מס' 2 ו-3 מהוצאות, פסיקת הוצאות הנמוכות מן התעריף המינימלי הקבוע בתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, אי פסיקת פיצוי לעותרים שהגישו את העתירה בשם הציבור ובלא תמורה, ועוד. המערערים טוענים כי נוכח משגים אלה על ערכאת הערעור להתערב, וזאת למרות שמדובר בפסיקת הוצאות. כמו כן, המערערים טוענים כי סביר שאף אם ערעורם יידחה, בית משפט זה לא יגרום להם עוול על ידי הטלת הוצאות עליהם, ולפיכך אין צורך בעירבון. כן נטען כי המערערים מצויים במצוקה כלכלית קשה, אינם יכולים לפרוע את חובם לבא כוחם, ולפיכך אי העתרות לבקשה תהווה סגירת שערי בית המשפט בפניהם.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבה מס' 1 טוענת כי המערערים השימו עצמם כשליחי ציבור הפועלים בלא נגיעה אישית, ולפיכך קיים פסול בבקשתם כי ייפסקו להם הוצאות ופיצויים מתוך קופת המשיבה, המצויה בהסדר הבראה, והמתקיימת מכספי אותו ציבור. זאת במיוחד לאור בקשתם כי ייפסקו להם הוצאות לדוגמא ופיצוי מיוחד. המשיבה טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי לא ניתנה בחלל ריק, אלא התחשבה בנכונות המשיבה לאמץ את הנוהל, באופיה הציבורי של המשיבה, ובעובדה שההליך הסתיים בהסכמה. עוד טוענת המשיבה כי חובת המערער לערוב להוצאות היא חובה שבדין, וכי בשל ריבוי המערערים, מדובר בעירבון של כ-1,000 ₪ בלבד מכל מערער, סכום שהוא סביר לחלוטין, במיוחד עת מנגד עומדת יכולת ההיפרעות של המשיבים לו יידחה הערעור וייפסקו הוצאות, שכן המשיבים ייאלצו לגבות את הסכום מ-24 אנשים שונים. בנוסף נטען כי המצב הכלכלי הקולקטיבי הנטען בהליך כלל לא הוכח, ולא הובא ולו תצהיר אחד המלמד כי 24 המערערים אינם יכולים לעמוד בהפקדה. לעניין סיכויי ההליך נטען כי מדובר בערעור על הוצאות שנפסקו, שהן חלק משיקול דעתו של בית המשפט קמא ואין נוהגים להתערב בהן. לפיכך נטען כי דין הבקשה להדחות. המשיבים מס' 2 ו-3 הוסיפו כי ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי שיקפו נאמנה את מידת ההשקעה והמאמץ שנדרשו מן המערערים בעתירה. כן נטען כי לאור הסכומים הגבוהים שנטען כי המערערים משלמים לעורך דינם, חזקה עליהם כי יוכלו לעמוד בסכום העירבון, שנועד להבטיח את הוצאות הייצוג של הצד השני.

4.לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים נחה דעתי כי דינה להדחות. לעניין סיכויי ההליך, למרות המשגים המפורטים בבקשה, לא נשתכנעתי כי סיכויי ההליך אכן טובים. מדובר בערעור שיוחד כולו לשאלת ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא, במסגרת שיקול דעתו, ולאור הנסיבות שהוצגו בפניו. במקרים כאלה נוהגת ערכאת הערעור שלא להתערב, וממילא, אין סיכויי ההליך גבוהים. בנוסף, לעניין המצב הכלכלי, מצב זה לא הוכח, ואף לא נטען במידה מספקת. נוכח ריבוי המערערים, ספק בעיני אם מצב המערערים הוא אכן כזה אשר מונע אפשרות מכל אחד מהם להפקיד את חלקו היחסי בעירבון. לפיכך, הבקשה נדחית, והעירבון יופקד תוך 15 יום מעת ההמצאה, שאם לא כן יידחה ההליך שבכותרת בלא כל התראה נוספת.