עע"מ 8980/07 מרי גרייס פייר דגירגה-מס' מוחזק 71601 נ. משרד הפנים

בפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור לפיו יימנע המשיב מהרחקתה של המערערת מישראל עד להכרעה בערעור.

1.

המערערת, אזרחית סרי לנקה, הגיעה ביום 7.2.2004 לישראל על מנת לעבוד בתחום הסיעוד ובמשך כשנתיים וחצי עבדה בתחום זה על פי אשרת עבודה שניתנה לה. ביום 15.5.2007 עת עוכבה המערערת לחקירה טענה כי היא אינה מועסקת מזה כחודש ימים. משכך

הונפקה לה ביום 17.5.2007 אשרת תייר למשך חודשיים לצורך מציאת מעסיק חדש. המערערת לא הסדירה את מעמדה, וביום 2.9.2007 נעצרה והוצאו נגדה צו הרחקה וצו משמורת. לאחר שבית הדין למשמורת מצא שפרטי המעסיקה שהציגה המערערת זהים לפרטים שהציגה אישה אחרת הנמצאת במשמורת, אישר בית הדין את צו המשמורת. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בהציגה מסמכים המעידים על מעסיקה פוטנציאלית המעוניינת להעסיקה. המשיב טען כי באחד המסמכים לא נזכר שמה של המערערת ובמסמך השני נראה שכתב היד איננו של המעסיקה. בית משפט קמא הורה למערערת להציג מסמכים חדשים אך בא כוחה לא הצליח ליצור קשר עם המעסיקה המיועדת. על רקע זה קבע בית המשפט כי לא הוכח שנמצאה למערערת מעסיקה בעלת היתר ודחה את העתירה.

2.

על פסק דין זה הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה ועימו הגישה את הבקשה שבפניי לסעד זמני. לטענת המערערת סיכויי הערעור להתקבל גבוהים והרחקתה מישראל היא בלתי הפיכה. לטענתה, שגה בית משפט קמא בכך שדחה את עתירתה חרף קיומה של מעסיקה פוטנציאלית וכן בכך שאיפשר את הרחקתה מישראל רק משום שלא ניתן היה ליצור קשר עם אותה המעסיקה. המערערת מדגישה כי פעלה כל העת בתום לב למציאת עבודה ומוסיפה כי היא זקוקה מאוד לעבודה על מנת לפרנס את משפחתה וכי שילמה ממון רב כדי להגיע לישראל. עוד טוענת המערערת כי לא נפל כל פגם במעסיקה שהציעה וכי מכל מקום בא כוחה הורה למכריה למצוא מעסיק אחר. המשיב מצידו מתנגד לבקשה וטוען כי המערערת אינה עומדת בתנאי הנהלים הרלוונטיים - נוהל "מעבר עובד ממעסיק למעסיק" ונוהל "שמיים סגורים" - והיא אף לא הצביעה על טעם המצדיק חריגה מנהלים אלה. המשיב מוסיף וטוען כי המערערת לא הציגה מסמכים המעידים על כוונה להעסיקה וכי גם אם הייתה עושה כן אין מקום להיעתר לבקשתה משאין היא עומדת בתנאי הנהלים כאמור. משכך, טוען המשיב, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ומכל מקום הרחקתה של המערערת מישראל איננה צעד בלתי הפיך.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובשים לב למכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל נוכח התקופה הקצרה יחסית בה שהתה המערערת בישראל מבלי שהסדירה את מעמדה וכן נוכח העובדה שבנסיבות המקרה מימוש צו ההרחקה ייתר ככל הנראה את הערעור ויגרום נזק כבד למערערת.

אשר על כן, אני מורה כי הצו הארעי שניתן ביום 24.10.2007 יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור. נוכח הודעת המשיב כי יעמוד במקרה זה על הישארותה של המערערת במשמורת, תיקבע המזכירות את הדיון בערעור במהלך חודש נובמבר 2007.