עע"מ 9046/17 ליאת אלקיים נ. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר

1.

המבקשת היא סוהרת ביטחון בבית הסוהר "נווה תרצה" (להלן: בית הסוהר ). ביום 22.10.2017 הודיע מפקד בית הסוהר למבקשת כי הוחלט לפטרה. זאת, לאחר שנציבת שירות בתי הסוהר – היא המשיבה 2 לפניי (להלן: הנציבה ) – קבעה כי המבקשת הפרה את הוראות פקנ"צ 02.11.00 "קשר אסור בין סוהר לאסירים/עבריינים ומקורביהם" (להלן: פקודת הנציבות ) האוסרת – בין היתר – על קשרי זוגיות בין סוהר לבין אסירים ועבריינים. זאת משבן זוגה של המבקשת – שלו גם נישאה האחרונה ביום 28.6.2017 – הוא אסיר משוחרר, שהשתחרר ממאסר בתנאי רישיון ב-31.7.2014. עוד ציינה הנציבה כי הקשר הזוגי האמור פוגע במשמעת שירות בתי הסוהר; וכי המשך שירותה של המבקשת "עשוי להיות בחזקת סכנה" לשירות בתי הסוהר ועלול להביא לפגיעה בעבודתו. יוער כי – בשים לב להריונה של המבקשת – החלטת הפיטורים ניתנה לאחר קבלת היתר מהממונה עבודת נשים במשרד הרווחה. בנתון לכך, נקבע כי פיטורי המבקשת יכנסו לתוקף ביום 22.11.2017.

2.

ביום 15.11.2017 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) עתירה שהגישה המבקשת. בית המשפט זקף לחובת המבקשת את סירובה לאפשר עיון בחומר חסוי, שהגשתו התבקשה על ידי המשיבים בערעור, ושעמד ברקע ההחלטה לפטרה. נקבע כי בשל הסירוב האמור עומדת לזכות המשיבים חזקת תקינות מעשי הרשות, שלא נסתרה על ידי המבקשת. על כך הוסף כי הנציבה הייתה מוסמכת לפטר את המבקשת; כי הקשר הזוגי עומד בניגוד להוראות פקודת הנציבות; וכי הפגיעה בחופש העיסוק ובכבודה של המבקשת נעשתה כחוק ובאופן מידתי.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית משפט זה, ובצד הערעור הגישה בקשה לעיכוב ביצוע הפיטורים, שנקבעו ליום 22.11.2017 – היא הבקשה שלפניי. לדברי המבקשת, בתמצית, סיכויי הערעור שהגישה גבוהים, משלטענתה לא הייתה מוסמכת הנציבה להורות על פיטוריה. זאת בשים לב להוראות פקודות הנציבות ולאופן שבו יש לפרשן; ולנוכח הפגיעה הנטענת בזכויותיה של המבקשת לכבוד ולחופש העיסוק. בנוסף, טוענת המבקשת כי אף שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתה, שכן הנזק שעלול להיגרם לשירות בתי הסוהר מעיכוב הפיטורים הוא לכל היותר "כלכלי בלבד"; וכי – מנגד – הנזק הכלכלי שעלול להיגרם להכנסותיה של משפחתה הצעירה של המבקשת הוא משמעותי ובלתי הדיר. לעניין זה מדגישה המבקשת כי יצאה לחופשה כפויה אך ביום 11.7.2017, וכי עד למועד זה המשיכה לשרת כסוהרת. לכך הוסף, כי יש להתחשב בפגיעה בזכויות המבקשת לכבוד ולחופש עיסוק; וכמו כן בכך שדחיית הבקשה פוגעת בסיכויי המבקשת להתקבל בעתיד לשורה של תפקידים המחייבים התאמה ביטחונית.

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, משאינה מצדיקה חריגה מהכלל שלפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (עע"ם 7565/16 עמותת קהילת יעקב ראשון לציון נ' עיריית ראשון לציון , פסקה 5 (7.10.2016)). זאת אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור. המבקשת לא ביססה די הצורך את טענתה בדבר נזק בלתי הפיך שייגרם לה לו תידחה בקשתה. הגם שאיני מקל ראש בנזקים הנטענים, אף לשיטת המבקשת עיקרם של אלה הוא בנזק הכלכלי שייגרם לה ולבני משפחתה. כידוע, נזק כאמור הוא בר פיצוי (עע"ם 6184/16 נורי נ' משטרת ישראל , פסקה 26 (20.9.2016)), וככל שיתקבל ערעורה של המבקשת יוכל שירות בתי הסוהר להשיבה לתפקידה (עע"ם 1700/12 חרב נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (29.3.2012); עע"ם 2042/12 חרב נ' ראש אגף משאבי אנוש – משטרת ישראל , פסקה 7 (26.3.2012)) – זאת, כמובן, מבלי לקבוע מסמרות בעניין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.