עע"מ 9078/01 ישראל הלפרין נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' רזי), בו נדחה ערעור של המבקש על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בעניינו של המבקש .

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בעבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בית המשפט קבע, כי המבקש הוזמן לדיון כדין (הוגש אישור כל המצאת כתב האישום למבקש), אך הוא לא התייצב, והרשיעו בהעדרו, בהתאם להוראת סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. המבקש הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין, ובקשתו נדחתה. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ודרש את ביטול פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. כעת, עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי .

2.המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי ההזמנה לדין וכתב האישום לא נמסרו לו ולא הומצאו לו. עוד טוען המבקש, כי הדיון בעניינו בבית המשפט לתעבורה התקיים במועד אחר מהמועד שנקבע מראש, זה המצוין על גבי ההזמנה לדין. כמו כן, בפי המערער טענות כלליות בדבר חוקיות ההסדר לפיו מוסמך שוטר למסור לאדם הזמנה למשפט, על פי התנאים האמורים בתקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד1974-.

3.לאחר שעיינתי בטענות המבקש (בבקשת רשות הערעור ובבקשה הנוספת שהגיש בתגובה לתשובת המדינה) ובטענות המדינה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט לתעבורה קבע, כי ההזמנה לדין וכתב האישום הומצאו לידי המבקש. בית המשפט המחוזי אישר קביעה אחרונה זאת, ואף קבע כי הדיון התקיים במועד שצויין על גבי ההזמנה, ולא במועד הנטען על ידי המבקש. לא מצאתי כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור בדרגה שלישית לעניין ממצאים עובדתיים אלו. יצויין, כי גם בהתעלם מנספח ט' לתגובת המשיבה (על פי בקשתו של המבקש) המסקנה האמורה בעינה עומדת. טענותיו של המבקש בדבר אי חוקיות ההסדר הקבוע בתקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד1974-, נידונו, ומכל מקום אין זה המקום לבירורן מחדש, משעיקרו של העניין שלפנינו מתמצה בשאלת אי התייצבותו של המבקש לדיון במועד אליו הוזמן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.