עע"מ 933/19 רות שושנה ברגר נ. עיריית חיפה

השופטת ע' ברון:

1.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, והמלצנו את שהמלצנו, הצדדים הודיעו כי הם אינם עומדים עוד על הערעורים שהגישו בנושא הגמול ושכר טרחה, ובהתאם אלה נדחים באופן הדדי בהקשר זה. מכאן, שהגמול ושכר הטרחה כפי שהורה בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 23.12.2018 יוותרו בעינם.

2.

ועתה לעניין שאלת מקורות המימון לפרויקטים שעיריית חיפה התחייבה להקים בגדר הסדר הפשרה (להלן: הפרויקטים ו- העירייה ). הצדדים כללו בהסדר הפשרה שתי הוראות שלפיהן העירייה רשאית לפנות לכל משרד ממשלתי לצורך קבלת תקציבים להקמת הפרויקטים או לסיוע בתפעולם, לרבות קבלת תרומות – סעיפים 6.10 ו-6.15 להסדר הפשרה (להלן: הוראות המימון ). בהתייחסותו להסדר הפשרה היועץ המשפטי לממשלה הביע הסתייגות מהוראות המימון, ובשים לב לכך בהחלטה מיום 1.11.2018 שאישרה את הסדר הפשרה (להלן: ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה ) נקבע כי העירייה לא תהיה רשאית לפנות לקבל מימון ממשלתי או תרומות לשם הקמת הפרויקטים במשך תקופה של חמש שנים, ולאחר תקופה זו לא תהיה מניעה כי תעשה כן לצורך קיום התחייבותה להמשיך את הפעילות של הפרויקטים (סעיף 24ב להחלטה לאשר את הסדר הפשרה).

העירייה מסרבת להשלים עם קביעה זו, ועל כך נסוב עיקר הערעור שהוגש מטעמה (ע"א 967/19).

3.

לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק ), הסדר פשרה טעון אישור בית המשפט; כאשר המנגנון לאישור, לרבות השיקולים שיש לשקול בעניין זה, מפורטים בסעיפים 18 ו-19 לחוק. חרף התפקיד המשמעותי שנתון לבית המשפט בכל הנוגע לאישור הסדר פשרה, מן הראוי לחדד כי ככלל בית משפט לא ישנה מן ההסדרים שאליהם הגיעו הצדדים בלא לקבל את הסכמתם לכך, והדברים עולים במפורש מסעיף 19(ד)(1) לחוק שזו לשונו:

"מצא בית המשפט כי יש צורך לקבוע בהסדר הפשרה תנאים מסוימים, אשר נראים לו דרושים לשם הגנה על ענינם של חברי הקבוצה שעליה חל ההסדר, לשם הבטחת אכיפת הדין או לשם פיקוח על ביצוע ההסדר, [...], יודיע לצדדים להסדר הפשרה כי מתן אישורו להסדר הפשרה מותנה

בהסכמתם לאותם תנאים" (ההדגשה שלי-ע.ב.).

בנסיבות אלה, לכאורה קיים קושי בכך שבית המשפט המחוזי שינה מנוסח הוראות המימון מבלי שפנה לקבלת הסכמתם של הצדדים לשינוי שערך. אף שנראה כי באופן רגיל היה מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיתאפשר לצדדים להגיע להסכמה משותפת שתתקבל גם על דעת בית המשפט המחוזי (הגורם המוסמך הנדרש לאשר הסכם פשרה), בהינתן שההליך הייצוגי מתנהל כבר משנת 2012, סברנו כי בנסיבות המקרה לא יהא זה לטובת העניין להחזיר את הגלגל לאחור. לנוכח האמור מצד אחד, והקושי שעל פניו טמון בהוראות המימון מצד שני, אנו מאשרים את ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים בדיון לפנינו, שלפיה יימחקו הוראות אלה מהסדר הפשרה; ומשמעות הדבר כי בשלב זה אין בהסדר הפשרה הוראות הנוגעות לקבלת מימון ממשלתי או תרומות להקמת או תחזוקת הפרויקטים, ופשיטא שהעירייה מחויבת לפעול בהתאם לאמות המידה המוטלות עליה בהיותה גורם מינהלי. יובהר כי הסכמה זו כפופה להצהרת באת כוח העירייה לפרוטוקול כי ככל שהעירייה אמנם תפנה לגורמים ממשלתיים או פרטיים לקבלת מימון כאמור – היא תעשה כן בגילוי נאות, ותוך יידוע אותם גורמים כי מדובר בפרויקטים שמוקמים בגדר התחייבות שנטלה על עצמה במסגרת הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך ייצוגי; וייאמר, במענה לחשש שהביע היועץ המשפטי לממשלה במהלך הדיון, כי חזקה על העירייה שחובת היידוע תיעשה באופן "בולט ומודגש". הסכמה זו תבוא תחת האמור בסעיף 24ב להחלטה לאשר את הסדר הפשרה.

יצוין כי אף שהיועץ המשפטי לממשלה נתן הסכמתו למתווה שצוין לעיל, הוא ביקש להציב זרקור על הקושי העקרוני שטמון לשיטתו בעצם מתן אפשרות לנתבע בהליך ייצוגי לפנות לקבלת מימון ממשלתי לצורך קיום התחייבותו בהסדר הפשרה. על פניו נראה כי יש ממש בעמדתו זו של היועץ המשפטי לממשלה, אולם בהינתן שמדובר בשאלה מורכבת שיכול שיהיו לה פנים לכאן ולכאן, ומכל מקום מאחר שהיא לא נתלבנה לפנינו, נותיר את ההכרעה בסוגיה זו לעת מצוא.

4.

סיכומו של דבר, לנוכח הסכמת הצדדים כפי שקיבלה ביטוי בפסק דין זה – הערעורים שניהם נדחים ככל שהם נוגעים להיקף הגמול ושכר הטרחה; ולעניין הוראות המימון, יבוא ההסדר כמפורט לעיל חלף קביעת בית המשפט המחוזי בנדון. אין צו להוצאות.