עע"מ 9445/12 מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה נ. יונס גברמיקאל

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט לענינים מינהליים מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן ) בעת"מ 7148-12-12 מיום 25.12.2012, בגדרו התקבלה עתירת המשיב נגד החלטת המבקש לשלול את רשיון הישיבה בו החזיק ולהוציא נגדו צווי משמורת וגירוש.

1.

המשיב, נתין מדינת אריתריאה, נכנס לישראל שלא כדין בשנת 2007, והוצא נגדו צו גירוש. בהתאם למדיניות המבקש כלפי אזרחי אריתריאה באותה העת, קיבל המשיב (ביום 9.9.2008) רשיון ישיבה ועבודה (מסוג ב/1) אשר חודש מעת לעת. ביום 28.10.2012 ניסה המשיב לצאת מהארץ לצרפת באמצעות ויזה שהתגלתה כמזויפת. לאחר שהמשיב נחקר במשטרה, הוחלט שלא למצות עמו את ההליך הפלילי ולהמשיך את הטיפול בו במסגרת הליך מינהלי. העברת עניינו של המשיב מידי המשטרה לידי משרד הפנים (רשות ההגירה והאוכלוסין) נעשתה על-פי "נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי" (מס' 10.1.0010) (להלן: הנוהל ) לפיו ניתן להעביר את הטיפול במי שהיה מעורב בפלילים למסלול המינהלי, בין היתר, מקום שאין עניין לציבור בהעמדתו לדין. לאחר שנערך למשיב שימוע בפני מנהל זרוע ההרחקה, הוחלט ביום 29.10.2012 לבטל את רשיון הישיבה שבידו ולהוציא נגדו צו גירוש "זמני" (מיום 30.10.2012). לאחר שנערך למשיב שימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות (ביום 6.11.2012) הוחלט להוציא נגדו צו גירוש מכוח סעיף 30(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות ).

2.

המשיב עתר לבית המשפט לענינים מינהליים נגד החלטות המבקש בעניינו. לאחר שקיים דיון מוקדם בעתירה (לפי סעיף 8 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, להלן: התקנות ) קבע בית משפט קמא, כי יש לבטל את צווי הגירוש והמשמורת שהוצאו נגד המשיב, וכן כי יש לחדש את רשיון הישיבה שהיה בידיו. הוסבר, כי ההחלטות בעניינו של המשיב ניתנו בסטייה מהוראות הנוהל, שכן החלטותיו הראשונות של המבקש (מיום 29.10.2012 ומיום 30.10.2012) נתקבלו בטרם הועברו לעיונו כלל חומרי החקירה הרלבנטיים. נאמר, כי ייתכן שמסיבה זו הוצא תחילה צו גירוש "זמני" נגד המשיב (צו הגירוש הקבוע הוצא ביום 6.11.2012 לאחר העברת חומר החקירה), אך אין בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בהתנהלות המבקש מאחר שהליך זה אינו מעוגן בחוק או בנוהל. עוד נאמר, כי המשיב שוחרר בעבר ממשמורת וניתן לו רשיון ישיבה בישראל מכוח מדיניות המשיב כלפי אזרחי אריתריאה, ולכן מקום בו לא נשתנו הנסיבות, זכאי המשיב לכך שרשיונו יחודש.

4.

כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע (בהחלטתי מיום 30.12.2012 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין). בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור הם "גבוהים ביותר", בין היתר, מכיוון שפסק הדין ניתן בניגוד לתקנות המאפשרות לבית משפט לענינים מינהליים להכריע בעתירה שהתקיים בה דיון מקדמי ולא הוגש בה כתב תשובה רק בהסכמת המשיב, ובענייננו לא ניתנה הסכמה כאמור. נטען גם, כי רשיון הישיבה של המשיב בוטל כדין, ובהתאם לסמכות הנתונה למבקש בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ועל בסיס ראיות מינהליות לפיהן היה מעורב בפלילים - עובדה העולה כדי שינוי נסיבות המצדיק את ביטול רשיון הישיבה של המשיב. נטען גם, כי בניגוד לאמור בפסק הדין, ההחלטות בעניינו של המשיב ניתנו בהתאם לנוהל, ואף אם אכן נפל פגם במועד העברת החומר - הרי שאין מדובר בפגם היורד לשורשם של דברים. לבסוף נאמר, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא שקל את הסכנה הנשקפת לשלום הציבור משחרורו של המשיב ואף לא התנה את שחרורו ומתן רשיון הישיבה בתנאים כלשהם.

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות. בין היתר נאמר, כי לאחרונה ניתנו החלטות שיפוטיות במקרים אחרים הדומים לזה של המשיב, בגדרן נדחו בקשות דומות לעיכוב ביצוע (בין היתר, הפנה המשיב להחלטת השופט ע' פוגלמן מיום 30.12.2012 בבר"ם 9398/12). עוד נאמר, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח שבעניינו של המשיב מתקיימים התנאים המצדיקים היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע. לעניין סיכויי הערעור נאמר, כי אלה אינם גבוהים, בין היתר, נוכח "הצטברותם" של פסקי דין והחלטות העולות בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט קמא. עוד נאמר, כי טענות המבקש בדבר אי עמידה בתקנות - לאו טענה היא; זאת מאחר שהתקיים דיון מקיף בעתירה, אשר בסופו ביקשה בא כוח המשיב לדחות את העתירה ולא עמדה על הגשת כתב תשובה, אף כאשר בית משפט קמא ציין שבכוונתו ליתן החלטה עד ליום 25.12.2012. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי למדינה לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם ישוחרר המשיב ממשמורת, שכן לא נשקפת הימנו סכנה לציבור. הוזכר גם, כי עד להשמתו במשמורת שהה במשיב בישראל תקופה לא קצרה מכוח אשרות שהייה זמניות אותן דאג לחדש במועד. מנגד נטען, כי הותרתו במשמורת תביא לפגיעה בחירותו של המשיב.

5.

לאחר העיון סבורני, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות, בכפוף לאמור בפסקה 6 שלהלן. הלכה היא, כי לצורך הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע על בית המשפט לבחון שני שיקולים - סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות. שיקולם אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין, לפיהם מקום בו מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לדחיית או קבלת הבקשה, עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה, אף אם, על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם גבוהים (אך גם אינם חסרי סיכוי), וכך גם ככל שיוכח שסיכויי הערעור גבוהים, ייפחת משקלה של דרישת מאזן הנוחות.

כפי שיפורט, סבורני כי בענייננו די בשיקולי מאזן הנוחות כדי להביא לדחיית הבקשה, ועל כן אין מקום להרחיב בשאלת סיכויי הערעור מעבר לכך שעל פני הדברים נראה כי אין מדובר בערעור חסר סיכוי, שכן מתעוררות בו מספר שאלות המצריכות דיון.

בענייננו, משמעותה של קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע היא הותרת המשיב במשמורת, כאשר הנזק שעלול להיגרם לו "מהמשך כליאתו הינו ברור וחד משמעי" (עע"ם 5740/11 מדינת ישראל נ' אשטו (לא פורסם, 10.8.2011)). מנגד, לא שוכנעתי מטענות המדינה לפיהן שחרורו של המשיב ממשמורת יסכן את שלום הציבור באופן המצדיק פגיעה מתמשכת בחירותו. המדינה מציינת, כי לכתחילה המבקש ראה לשלול את רשיון הישיבה של המשיב נוכח קיומן של ראיות מינהליות למעורבותו "בעבירות המסכנות את שלום הציבור ובטחונו" (פסקה 32 לערעור; סעיף 30א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות). בלי להפחית מהחומרה שבעבירותיו של המשיב, אשר, ככל הנראה נקט, ולא פעם אחת, בדרכי מרמה כדי לנסות ולהיכנס לצרפת - נראה, כי עבירות אלה אינן מסכנות את שלום הציבור ובטחונו באופן שמצדיק את הותרת המבקש במשמורת עד להכרעה בערעור. נזכיר גם, כי המבקש אף לא טען שישנן אינדיקציות או חשש שהמשיב לא יתייצב להמשך ההליכים בעניינו. בנסיבות אלה סבורני, כי שיקולי מאזן הנוחות, עליה נאמר שהיא "אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה" (בר"ם 6862/12 פלוני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.11.2012)) מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה.

6.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. עם זאת סבורני כי יש צדק בטענת המדינה לפיה היה מקום להתנות את שחרורו של המבקש ממשמורת בתנאים כלשהם. לפיכך, ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, ובכלל זאת שחרורו של המשיב ממשמורת, יותנה בהפקדת ערבות כספית בסך 3,000 ש"ח.