עע"מ 9488/05 ט.קרטין ושות'(1981) בע"מ נ. המועצה האזורית נחל שורק

המבקשת, חברת ט. קרטין ושות' (1981) בע"מ, מפעילה בית-עסק ממקרקעין המצויים בתחומי שיפוטה של המשיבה, המועצה האזורית נחל שורק. בשנת 1997 החליטה המשיבה להעלות את תעריפי הארנונה, ובהתאם לכך שלחה הודעת חיוב למבקשת. מאותה עת ועד לאחרונה התקיים בין הצדדים שיג ושיח, אשר נגרר לערכאות משפטיות, ובמוקדו טענת המבקשת כי חויבה ביתר.

ההליך נושא הבקשה שבפנינו הוא פסק-דינו של בית-המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' טל), אשר דחה על-הסף עתירה שהגישה המבקשת נגד חיובה. בית-המשפט המחוזי קבע, כי הסמכות לדון בהשגותיה של המבקשת מסורה, קודם לכל, בידי מנהל הארנונה ברשות המקומית, שעל החלטותיו ניתן לערור, ואין לפנות ולבקש סעד שיפוטי טרם מיצויו של אותו הליך. הואיל והמבקשת נמנעה מלהגיש ערר בכל הנוגע לשומותיה לשנים 2002-1998, הפך חיובה בגין שנים אלו לחלוט, ולא ניתן עוד לעתור לגביו. ואילו בכל הנוגע לחיוב בשנת 2003, הרי משטרם נעשתה פנייה למנהל הארנונה, העתירה היא מוקדמת.

כנגד פסק-הדין הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה, ואליו צורפה הבקשה שבפני ליתן סעד זמני, האוסר על המשיבה לנקוט צעדים לגביית החוב עד להכרעה בו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, מסקנתי היא כי יש לדחותה. ראשית, הואיל ומדובר במחלוקת כספית, ברי הוא כי אף אם תזכה המבקשת בערעורה, ואפילו יתקבלו השגותיה לגופו של החיוב, ניתן יהיה, ללא קושי מיוחד, להשיב את הדברים על מקומם כבראשונה. בענין זה מקובלת עלי טענת המשיבה, כי גבייתו של סכום החוב הנטען אינה מעמידה בסכנה את המשך פעילותה של המבקשת, ואין אפוא חשש כי תביא להתייתרות ההכרעה בערעור.

מסקנה זו אך מתחזקת נוכח כך, שפסק-דינו של בית-המשפט לענינים מינהליים לא עסק כלל בחיוב גופו. כל שהוכרעה בו היא שאלת סמכותה של ערכאה שיפוטית להידרש לדברים קודם שהובאו בפני הגורמים המוסמכים. בנסיבות אלו, כשסוגית שיעורו של החיוב כלל אינה עומדת, לעת הזו, למבחנו של בית-המשפט, איני רואה מקום למתן סעד זמני המתייחס לגוף השאלה שבמחלוקת.

על-יסוד האמור, החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשת תישא בשכר טירחת באי-כוחה של המשיבה בבקשה זו, בסך 3,000 ש"ח.