פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
952/10
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערת:
טומקוב לובומירה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר
הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע מיום
27.12.09 בעת"מ 445/08 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' ברוך
בשם המערערת:
עו"ד רם שכטר
בשם המשיבים:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, מיום ה-27.12.09 (עת"מ 445/08, כב' סגן הנשיא א' ברוך ), במסגרתו אושרה החלטת המשיבים שלא להעניק למערערת אזרחות ישראלית ולחייבה לצאת מישראל.
2.
המערערת נישאה בשנת 2002 לאזרח ישראלי, והיא פנתה למשרד הפנים ולמנהל האוכלוסין (להלן: המשיבים ), על מנת שיוחל עליה נוהל ההתאזרחות המדורג. לטענתה, על פי הנוהל הקיים, בחודש אוקטובר 2006, היא היתה זכאית לאזרחות ישראלית בחלוף ארבע וחצי שנים להיותה בהליך המדורג. חרף זאת, בסוף התקופה האמורה לא הוענקה לה אזרחות ישראלית, וההליך המדורג הוארך לשנה נוספת. במקביל לכך הוארך רישיון השהייה בארץ מסוג א'\5 שניתן לה על מנת שתוכל להמשיך ולהישאר בישראל.
3.
בחודש פברואר 2008 פנו בני הזוג פעם נוספת בבקשה להעניק אזרחות לעותרת, אך על פי הטענה משרד הפנים סירב לכך, בטענה שלבן הזוג הישראלי עבר פלילי.
4.
מספר חודשים לאחר מכן נפרדו בני הזוג, ובחודש יוני 2008 משרד הפנים הודיע למערערת כי יופסק ההליך המדורג וכי עליה לעזוב את ישראל תוך 30 יום, בנימוק שלא קיים קשר זוגי אמיתי בינה ובין בעלה.
5.
המערערת הגישה עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים באר שבע, בה עתרה להורות למשיבים להעניק לה אזרחות ישראלית. בד בבד, הוגשה גם בקשה לצו ביניים, שבעקבותיה הודיעה המשיבה כי לא יינקטו הליכים נגד העותרת עד לגמר הדיון בעתירה.
6.
בעתירה המינהלית טענה המערערת שמקורם של הקשיים בחיים הזוגיים של
בני הזוג נעוץ במצבו הבריאותי והנפשי של בן זוגה הישראלי, וכי היא מקווה כי הם ישובו לחיות חיים משותפים. כן צויין, כי בני הזוג לא נקטו הליכים להתרת הנישואים, וכי
פרידתם התרחשה לאחר שעל פי הנוהל התגבשה כבר זכותה של המערערת לקבל אזרחות ישראלית כבר בחודש אוקטובר 2006, ולכל המאוחר בחודש פברואר 2008.
7.
המדינה טענה כי אין מקום להתערב בשיקול דעת הגורם המוסמך להפסיק את ההליך המדורג שבו היתה המערערת נתונה, ולחייבה לעזוב את ישראל. לטענתה, לא התגבשה בידי המערערת זכות לקבלת אזרחות, שכן משרד הפנים החליט להאריך את ההליך המדורג בשנה נוספת, ועשה זאת כדין. לאחר מכן, בני הזוג נפרדו, ופירוד זה הביא לביטול כדין של ההליך המדורג, שטרם הבשיל בעת התרחשותו של הפירוד.
8.
בית המשפט קמא קבע, כי לא נפל פגם בהחלטת משרד הפנים מפברואר 2008 להאריך את ההליך המדורג של המערערת בשנה נוספת. כמו כן, נפסק כי לא נפל פגם בהחלטה לבטל את ההליך המדורג של המערערת בעקבות הפירוד בינה לבין בן זוגה.
העתירה המינהלית נדחתה, אפוא.
9.
המערערת ערערה על פסק הדין לבית משפט זה, והגישה במקביל בקשה לעיכוב ביצוע הרחקתה מישראל עד להכרעה בערעור. היא טוענת, כי סיכויי הערעור טובים; כי קיים סיכוי לשובם של בני הזוג לחיות ביחד, וכן כי בחלוף ½ 4 שנים להליך המדורג, היה מקום על פי הנוהל להקנות לה אזרחות וזאת עוד בטרם נפרדה מבן זוגה. כן נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המערערת במיוחד מבחינת משמעות הרחקתה מישראל אשר תכביד באופן ניכר על ניהול הערעור.
10.
המדינה מתנגדת למתן סעד של עיכוב ביצוע פסק הדין ולהתרת השארותה של המערערת בישראל עד להכרעה בערעור. היא טוענת כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר הרחקתה של המערערת מישראל אשר אינה מלווה בחשש לנזק בלתי הפיך, ואם תזכה המערערת בערעור, היא תוכל לשוב לישראל.
11.
דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל. הטעם העיקרי לכך הוא כי משהמערערת הגישה ערעור על פסק הדין קמא, ראוי בנסיבות הענין לאפשר לה לנהלו ולמצות את יומה בבית המשפט במסגרת הערעור. זאת, גם אם לא ניתן בשלב זה לאמוד באופן מלא את סיכויי הערעור; ברי, כי הרחקתה מישראל עלולה להכביד באופן ניכר על ניהול הערעור, ומאזן הנוחות בנסיבות אלה פועל מהטעם האמור לכיוון התרת השארותה בישראל עד להכרעה בפסק סופי.
הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת, אפוא, והרחקתה של המערערת מישראל תעוכב עד להכרעה בערעור ובכפוף לתוצאותיו.
ניתנה
היום, ד' באדר התש"ע (18.02.10).
ש ו פ ט ת