עע"מ 9604/05 מדינת ישראל נ. סינקה בנטמלק

השופט א' ריבלין:

המשיב 1 הוא אזרח אתיופיה שנכנס לישראל שלא-כדין, לאחר שחצה את גבול ישראל מצרים. משנעצר והוצא נגדו צו הרחקה מן הארץ, הוא עתר לבית-המשפט המחוזי בבקשה לבטל את צו ההרחקה ואת ההוראה על-פיה הוא מצוי במשמורת. בין השאר, הוא טען כי הוא עומד להתחתן עם המשיבה מס' 2 שהיא אזרחית ישראל. בית-המשפט המחוזי פקפק בנכונות טענה זו, בין השאר, משום שנטענה באיחור רב, רק לאחר שהמשיב 1 נעצר. כיוון שכך, הורה בית-המשפט המחוזי כי המשיב 1 יישאר במעצר לתקופה של 45 יום, שבמהלכה יעשו הוא והמשיבה 2 ניסיונות להסדיר עבור עצמם אשרת כניסה לקפריסין. אלא, שהמשיב 1 פנה למשרד הפנים, הוא המערער שבפנינו, בבקשה כי זה האחרון ינפיק עבורו "אשרת תייר" למשך חודשיים, ובכך תתאפשר לו כניסה לקפריסין. משלא נעתר לו, פנה המשיב 1 בעתירה נוספת לבית-המשפט המחוזי, והפעם נקבע שם, כי פסק-הדין הקודם "ניתן במגמה ש[משרד הפנים] יתגבר על הקושי בהנפקת האשרה ויסייע לעותרים לעזוב לקפריסין". כיוון שכך, הורה למערער שבפנינו, משרד הפנים, להסדיר למשיב 1 אשרת כניסה לקפריסין תוך 15 יום.

על-כך מלינה המדינה בפנינו. היא סבורה כי בית-המשפט המחוזי טעה בפרשנות שנתן לפסק-דינו הראשון, וכי, מכל מקום, קפריסין היא מדינה ריבונית, ועליה להחליט אם מעוניינת היא לאפשר למשיב - שהסתנן למדינה אחרת ושהה בה שלא כחוק - להיכנס לתחומיה. מדינת ישראל, כך טוענת המערערת - ובצדק - אינה יכולה להציג בפני קפריסין מצג שווא כאילו המשיב שהה בישראל כדין.

ואכן, החלטת בית-המשפט, על-פיה תוצג בפני ממשלת קפריסין אשרה מוגבלת בזמן בעיסוק "למטרות חוץ", ואילו "למטרות פנים" יירשם שהעותר אינו יכול לשוב ארצה, אינה יכולה לעמוד. לבד מכך שעשוי להיות בכך מצג שווא כלפי מדינה אחרת, אין מדינת ישראל אחראית על שערי הכניסה לקפריסין ואין לחייב אותה להסדיר למשיב 1 אשרה שכזו.

אשר לטענתו של המשיב 1, כי צפויה לו סכנה בארץ מוצאו, אם יושב אליה, טענה זו אין לה בסיס. היא נבחנה על-ידי נציגות האו"ם לפליטים וזו דחתה את בקשתו להכיר בו כפליט.

התוצאה היא כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יתבטל, והעתירות שהגישו המשיבים נדחות בזה.