פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
961/08
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערערת:
נורה פיגנדיאן
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. משטרת ההגירה
3. בית הדין לביקורת משמורת
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
לעניינים מינהלים בתל-אביב, מיום 20.1.08, בתיק עת"מ 1028/08, שניתן על ידי
כבוד השופט ע' מודריק
תאריך הישיבה:
י"ג באדר ב התשס"ח
(20.03.08)
בשם המערערת:
עו"ד בדארנה וסאם
בשם המשיבים:
עו"ד מארקס דניאל
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערערת, אזרחית הפיליפינים, נכנסה לישראל בחודש אוגוסט 2003 לצורך עבודה בתחום הסיעוד. מעסיקתה האחרונה נפטרה ביום 6.11.07, והמערערת לא טרחה להסדיר את המשך שהייתה כאן. משנעצרה ביום 12.12.07 הסבירה כי עבדה בעבודות ניקיון מזדמנות. לאחר שימוע שנערך לה הוחלט להוציא נגדה צו הרחקה, ועד אז לשימה במשמורת, שבהמשך שוחררה ממנה כנגד הפקדתה של ערבות.
בעתירה שהגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, ביקשה המערערת לאפשר לה למצוא מעסיק אחר בתחום הסיעוד. לכך התנגדו המשיבים, הואיל ועל פי הנוהל הקיים, אין לאפשר ניוד של עובד זר בתחום הסיעוד אם חלפו 51 חודשים מיום כניסתו לישראל (התקופה הכוללת שעובד זר יכול לעבוד בישראל היא 63 חודשים). בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, ובכך עוסק הערעור שבפנינו.
בנימוקי הערעור נטען, כי המערערת לא הובנה כראוי במהלך השימוע שנערך לה, ולמעשה היא מצאה מעסיקה חדשה בתחום הסיעוד, ובביתה עשתה את עבודות הניקיון. גרסה זו לא נוכל לאמץ, ראשית, הואיל והמקום לטעון אותה היה בערכאה הדיונית, ושנית, אין לגרסה זו זכר בפרוטוקול השימוע (ראו מש/2). העולה מכך הוא, שהבסיס העובדתי לדיון בפנינו יהא זה שעמד לנגד עיניו של בית משפט קמא, והשאלה עליה אנו נדרשים להשיב היא אם הערכאה הראשונה נתפסה לתוצאה שגויה.
החלטנו להשיב על אותה שאלה בשלילה. הרישיון שניתן למערערת בשעתו להיכנס לישראל עתיד להסתיים בחודש נובמבר 2008. המערערת עסקה בעבודות שאינן מתחום הסיעוד ולא טרחה להסדיר את המשך שהייתה בארץ. בנסיבות אלו, איננו סבורים כי נפל פגם בהחלטת משרד הפנים, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
לבקשת המערערת אנו מורים כי הרחקתה מישראל תידחה ב-30 ימים מהיום.
ניתן היום, י"ח באדר ב' התשס"ח (25.03.08).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט