עע"מ 9634/09 האזהר קדורה נ. מדינת ישראל משרד הפנים

1.

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' רובינשטיין), בגדרו נדחתה עתירת המבקש 2 להסדיר את מעמדו בישראל במסגרת הליך לאיחוד משפחות.

2.

המבקש 2 נולד בעזה בשנת 1976 (להלן - המבקש ). בשנת 1998 נישא המבקש למבקשת 1, שהינה אזרחית מדינת ישראל תושבת לוד (להלן - המבקשת ). השניים מתגוררים כיום בעיר לוד ולהם חמישה ילדים קטינים. בקשה לאיחוד משפחות שהגישה המבקשת ביום 8.3.1999 אושרה, והמבקש קיבל אשרת שהייה כדין אשר הוארכה מדי שנה על-ידי המשיב עד לשנת 2007. או אז מסרו גורמי הביטחון כי קיימים טעמים ביטחוניים המצדיקים את פסילת הבקשה. ביום 18.3.08 נערך למבקשים שימוע ובאותו יום נמסר להם, כי בקשתם סורבה. זאת, נוכח קשריו של המבקש ושל בני משפחתו לפעילי טרור ומעורבותם בפעילות טרור. נגד החלטה זו עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. ביום 4.11.09 דחה בית המשפט את העתירה. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. בד בבד הוגשה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפניי.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה. כידוע, ההחלטה על מתן סעד זמני לתקופת הערעור היא פרי איזון בין שני שיקולים עיקריים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. במקרה דנא, אינני סבור כי המבקשים הצליחו להרים הנטל להראות כי שיקולים אלה מצדיקים מתן סעד זמני כמבוקש. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, יש כמובן ליתן משקל לכך שהמבקש מתגורר בישראל זה שנים רבות יחד עם משפחתו. במובן זה, אין חולק כי פסק הדין הינו בעל משמעות קשה עבור המבקש ומשפחתו. ואולם, לא מדובר בנזק בלתי-הפיך המצדיק מתן סעד זמני לתקופת הערעור. זאת, שכן אם יתקבל ערעור המבקש, הרי יוכל לשוב ולהתגורר עם משפחתו. מעבר לכך, יש ליתן משקל עודף לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה החומר המודיעיני בעניינו של המבקש מעלה חשש של ממש לסיכון בטחון המדינה ושלום הציבור. יש בכך להטות את מאזן הנוחות לטובת דחיית הבקשה (ראו למשל, עע"ם 5451/07 עבאסי נ' הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין - ירושלים (טרם פורסם, 18.9.2007)). אף טענות המבקש ביחס לסיכויי הערעור אינן משנות מהאמור לעיל. יש לזכור כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן על בסיס חומר מודיעיני חסוי שהובא בפניו.

4.

הבקשה נדחית אפוא.