עע"מ 9795/08 אמנון מסילות בע"מ נ. מוניות כרמיאל בע"מ

1.

עתירה שהגישה המשיבה 1 נגד החלטת המשיבה 2 שלא להתקשר עם המשיבה 1 בחוזה לביצוע הסעות תלמידים על אף שהמשיבה 1 זכתה במכרז שהתקיים בעניין זה התקבלה. בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כבוד השופטת י' וילנר) הורה למשיבה 2 לקבוע כי המשיבה 1 היא שזכתה במכרז ויש להתקשר עימה בחוזה על-פי הצעתה ובהתאם לתנאי המכרז. המבקשת, שגם היא הגישה הצעה במכרז, הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה וכן בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים.

2.

בקצירת האומר יצוין כי מדובר במכרז שפרסמה המשיבה 2 לביצוע הסעות תלמידים ועובדי הוראה בעשרים ושבעה מסלולי נסיעה בעיר כרמיאל. המשיבה 1 הגישה הצעה בהתייחס לשבעה מסלולי נסיעה וקיבלה אישור על עמידתה בתנאי הסף של המכרז. ביום 30.7.08 נפתחה תיבת ההצעות. בדיקת ההצעות העלתה כי הצעתה של המשיבה 1 היא הזולה ביותר. ביום 10.8.08 הודע למשיבה 1 בעל-פה על-ידי הממונה על ההסעות אצל המשיבה 2, כי היא הזוכה במכרז. בדיון שהתקיים בפני ועדת המכרזים של המשיבה 2 ביום 10.8.08 הביעו המציעות האחרות, המבקשת והמשיבות 3 – 6, הסתייגויות מהצעת המשיבה 1 שעניינן אי-התאמתה של זו לביצוע הסעת תלמידים והעובדה שהערבות הבנקאית שצירפה המשיבה 1 היתה לתקופה של 88 ימים תחת 90 ימים כנדרש במסמכי המכרז. היועץ המשפטי של המשיבה 2 חיווה דעתו בפני ועדת המכרזים כי אין מדובר בהסתייגויות מהותיות וכי יש לקבל את הצעת המשיבה 1 כהצעה הזוכה. בנוסף, בעקבות בירור שערך היועץ המשפטי של המשיבה 2 מול משרד התחבורה, קיבלה המשיבה 1 את אישור משרד התחבורה על התאמתה להסעת תלמידים. חרף כל האמור לא זכתה המשיבה 1 במכרז ותחת זאת הוחלט להתקשר ללא מכרז עם המבקשת והמשיבות 3 – 6 לגבי מסלולי הנסיעה שלגביהן נערך המכרז.

3.

עתירה שהגישה המשיבה 1 נגד החלטה זו התקבלה כאמור. כעולה מהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 19.11.08, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה המבקשת, בעקבות פסק הדין הודיעה המשיבה 2 כי בכוונתה למסור ביום 18.11.08 את ביצוע ההסעות למשיבה 1 במסלולים לגביהם נתנה זו את הצעתה.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה היום את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה המבקשת, בקבעו כי הבקשה הוגשה בשיהוי – כשלושה שבועות לאחר שהמבקשת קיבלה את פסק הדין ובסמיכות של ממש למועד בו היתה המשיבה 2 אמורה להעביר למשיבה 1 את ביצוע העבודה, כאשר זו האחרונה נערכה כבר לביצוע. עוד קבע כי לא שוכנע כי סיכויי הערעור מצדיקים את ביצוע פסק הדין ובנוסף הנזק שייגרם למבקשת אם לא יעוכב פסק הדין הוא נזק כספי בלבד ואינו בלתי-הפיך.

4.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגישה המבקשת לבית משפט זה את הערעור ועמו בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בא כוח המבקשת מציין כי לאחר קבלת החלטת בית המשפט קמא מיום זה הודע לו על ידי המשיבה 2 כי בדעתה להעביר את ביצוע העבודה למשיבה 1 כבר מחר, 20.11.08. עוד נטען כי עד כה לא הוגש ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מאחר שלמיטב ידיעתה של המבקשת התעכב ביצוע פסק הדין בשל ניסיונה של המשיבה 2 להגיע להסדר שיותיר את כל הצדדים שבעי רצון והמבקשת קיוותה כי הדבר ייתר ערעור מצידה. לדבריה, העיריה נאותה עם הגשת הבקשה לבית המשפט קמא שלא למסור את קווי ההסעות נשואי המחלוקת למשיבה 1 עד ליום 23.11.08. דא עקא, המסמכים שהמבקשת גורסת כי תומכים בטענותיה אלה לא צורפו לבקשה.

לגופו של עניין טוענת המבקשת, בתמצית, כי פסק דינו של בית המשפט קמא מתמקד בהיבטים הפרוצדורליים של אופן קבלת ההחלטות על ידי ועדת המכרזים וראש העיריה ועמידתם בדרישות החוק והתקנות ומשמצא כי הדרישות הצורניות לפי חיקוקים אלה לא התמלאו הורה על קבלת עתירתה של המשיבה 1. המבקשת סבורה כי סיכויי הערעור טובים וחוזרת על טענותיה בבית המשפט דלמטה באשר לכך שהערבות הבנקאית שהעמידה המשיבה 1 ניתנה לתקופה קצרה מכפי שנדרש בתנאי המכרז ולכך שלא היו בידי המשיבה 1 רשיונות הסעה מתאימים להסעת תלמידים. לדבריה, המשיבה 1 כלל אינה עומדת בתנאי המכרז ולטענתה בידיה ראיה חדשה לעניין זה שבכוונתה לבקש את הגשתה. כן נטען כי בית המשפט קמא התמקד באי-התקינות שנפלה אצל גורמי המשיבה 2 בעוד שהיה עליו להחיל את תורת הבטלות היחסית לעניין זה, וכי שגה בבססו את החלטתו על הצהרת היועץ המשפטי של המשיבה 2 לפיה אם תציג המשיבה 1 רשיונות כדין תתאפשר זכייתה במכרז. לשיטת המבקשת יש בכך משום הכשרת החלטה בלתי-חוקית.

המבקשת גורסת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, באשר ביצוע פסק הדין יסב לה נזקים כבדים ובלתי-הפיכים, לאחר שהיא נערכה לביצוע ההסעות ואף הסתמכה על הידיעה כי בידה התחייבות תקפה של המשיבה 2 ועל כן דחתה פניות של רשויות אחרות שביקשו לבצע הסעות באמצעותה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה באתי לידי מסקנה כי יש לדחות אותה.

מבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור אציין כי קיים קושי לדידי לכנות את הפגמים שמצא בית המשפט לעניינים מנהליים אצל המשיבה 2, ואשר הצדיקו לשיטתו את קבלת עתירתה של המשיבה 1, כעניינים פורמליסטיים גרידא של סטיה מדרישות החוק.

העיקר לטעמי הינו במאזן הנוחות. כידוע, הכלל הינו כי עצם הגשתו של ערעור אינה מצדיקה בפני עצמה את עיכוב ביצוע פסק הדין (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000). המשיבה 1 קיבלה פסק דין לטובתה ונערכה לביצועו, כעולה מהחלטת בית משפט קמא. עיכוב פסק הדין יגרום לה נזק כלכלי חרף זכייתה במכרז. גם אם המבקשת אף היא תספוג נזק בעקבות ביצוע פסק הדין הרי גם כאן מדובר בנזק ממוני גרידא ואין לומר כלל וכלל כי מדובר בנזק בלתי הפיך. מאזן הנוחות נוטה אפוא בבירור לטובתה של המשיבה 1. הוסף לכך את העובדה כי חלק מטעמיה של המבקשת לשיהוי שנפל לכאורה בהגשת הבקשה ובהגשת ערעור אינם נתמכים בכל מסמך תומך, ודי בכך לדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.