פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
9888/08
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
המערער:
עמוס קלוש
נ ג ד
המשיב:
אגף שיקום
נכים
- משרד הביטחון / קצין
תגמולים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים
מינהליים בעת"ם 842/08 שניתן ביום 3.8.2008 על-ידי כב' השופטת ב' בר-זיו
תאריך הישיבה:
כ' בכסלו תש"ע
(7.12.2009)
בשם המערער:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד דניאל מארקס
פסק-דין
השופטת א' חיות:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ב' בר זיו), אשר דחה את עתירת המערער לקבלת גמלת נכות והטבות באופן רטרואקטיבי בהתאם לסעיף 18(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ).
1.
המערער הוכר כנכה צה"ל בגין פגימות בקרסול ימין ובקרסול שמאל ובשנת 1982 נקבעה לו בשל כך דרגת נכות בשיעור 20% לצמיתות, החל משנת 1978. ביום 19.9.2007, בעקבות הליכים שנקט המערער ובהם ערעור על-פי סעיף 12א לחוק הנכים (ע"ש 955/07), קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי יש להעמיד את דרגת נכותו של המערער על 40%. המערער סבר ועודנו סבור כי מגיעים לו תגמולים והטבות על-פי שיעור הנכות המוגדל שנקבע לו כאמור וזאת רטרואקטיבית משנת 1978 והוא טוען בהקשר זה בין היתר כי אין מדובר בהעלאת שיעור הנכות עקב החמרה אלא בתיקון טעות שחלה לכתחילה בסיווג נכותו. תחילה הגיש המערער בשנת 2005 עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 9569/05) בה העלה את טענתו זו וכן טענות נוספות הנוגעות בין היתר לתוקפה של הוראת אגף השיקום מס' 80.23 (להלן: הוראת אגף השיקום ) הנוגעת למועד תחילת תשלום ההטבות הניתנות לנכים בנוסף לתגמולים המגיעים להם על-פי דין. בשנת 2007 הגיש המערער בהוראת בית המשפט עתירה מתוקנת המתמקדת בשאלות העקרוניות בלבד ואילו בכל הנוגע לטענות הפרטניות שבפיו הוגשה על-ידו ביום 30.4.2008 עתירה נפרדת לבית המשפט לעניינים מינהליים. עתירה זו נדחתה על-ידי בית המשפט בפסק דינו מיום 3.8.2008, בו נקבע כי בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון אך ורק בסוגיית ההטבות הניתנות מכוח הוראות אגף השיקום (ראו פרט 26(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000), וזאת להבדיל מסוגיות הנוגעות לתשלום תגמולים על-פי חוק הנכים. עוד נקבע בפסק הדין כי הוראת אגף השיקום לעניין מועד תחילת תשלום ההטבות היא ההוראה המחייבת בעניינו של המערער, ובהפנותו להלכות שנקבעו בד"נ 10/85 בודיק נ' משרד הביטחון (לא פורסם) וברע"א 2563/03 בן חור נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 4.5.2006), הוסיף בית המשפט וציין כי אין מקום להתערב בשיקול דעת הרשות בקובעה כי אין מקום לתשלום רטרואקטיבי של ההטבות הניתנות כאמור.
2.
המערער לא השלים עם תוצאה זו ומכאן הערעור שבפנינו, בו שב המערער וטוען כי על המשיב להעניק לו את ההטבות הניתנות לנכים באופן רטרואקטיבי על-פי דרגת נכות של 40% מן המועד שבו הוכר לראשונה כנכה צה"ל (1978). כמו כן שב המערער וטוען כי השינוי בדרגת הנכות אינו נובע מהחמרה שחלה אצלו אלא מסיווג שגוי של הנכות אשר ממנה הוא סובל לכתחילה. איננו רואים צורך להביע דעה בטענה אחרונה זו, משום שגם אם נניח לטובת המערער כי כך הדבר אין במסקנה זו כדי להועיל לו לעניין התשלום הרטרואקטיבי של ההטבות. זאת נוכח העובדה כי ביום 8.4.2009 ניתן פסק דין בעתירה המתוקנת שהגיש המערער (בג"ץ 9569/05) ובו נקבע, בין היתר, כי:
" ככל שמדובר בהטבות הניתנות לפנים משורת הדין אשר אין בהן כשלעצמן כדי להפלות בין נכה לנכה, נחה דעתי כי ההוראה האמורה של המשיב 2 בכל הנוגע לתחילת מועד הזכאות להטבות אינה בלתי סבירה".
מסקנה זו מעמידה את הוראת אגף השיקום בחזקתה כהוראה סבירה שאין להתערב בה ודי בכך על מנת לבסס תוצאה של דחיית הערעור.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כ' בכסלו תש"ע (7.12.2009).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט