עע"מ 9889/09 יוסי וינר נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מחלקת רישוי ובניה

1.

לפניי בקשה מטעם המערער, אשר אינו מיוצג, להורות על גילוי מסמכים. המדובר בערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים באר שבע (הנשיא י' אלון). בפסק-הדין נדחתה עתירת המערער לקבוע כי פתיחת חלונות בנכסים של המשיבים 2-3 הגובלים בחנותו של המערער, נעשתה ללא היתר כדין. הבקשה שלפניי נושאת את הכותרת "בקשה למתן צו בהתאם לסעיף 113 [ל]תקנות סדר הדין לגילוי מסמכים ספציפיים". בבקשתו עותר המערער להורות למשיבים 2-3 להעביר לידיו "מסמכים מקוריים" אותם הוא מפרט בבקשתו ובהם, בין היתר, צילום חוזה רכישה, תשריט חתום על-ידי מנהל מקרקעי ישראל באשר לגבולות השטח בעת הרכישה וכן הצגת היתר לפתיחת החלונות נשוא המחלוקת. לטענת המערער, מסמכים אלה נדרשים על-מנת לקעקע את טענת המשיבים 2-3 בפני בית המשפט המחוזי ולפיה ניתן להם בשעתו היתר בנייה לפתיחת החלונות הנדונים. המשיבים 2-3 מתנגדים לבקשה.

2.

דין הבקשה להידחות. המערער סומך בקשתו על תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). דה עקא, תקנה זו אינה חלה בנסיבות המקרה דנן. התקנות הרלוונטיות להליך שבכותרת הינן תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים ). תקנות אלה מאמצות את המנגנון של "פרטים נוספים" (ראו: תקנה 11 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים). למען הסר ספק יובהר כי אף אילו היה המערער מגיש את בקשתו לפי תקנה 11 הנ"ל שכותרתה "פרטים נוספים", לא היה בכך כדי להועיל לו. טעם הדבר הוא כי ברגיל, המנגנון של פרטים נוספים מיועד לחול בערכאה הדיונית ולא בערכאת הערעור, באשר בית המשפט שלערעור אמור לפסוק בהתבסס על החומר שהובא בפני הערכאה דלמטה (ראו: תקנה 453 לתקנות סדר הדין האזרחי החלה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים).

בסיום דברים אלה יוער כי המשיב 2 אישר בטיעוניו כי לא עלה בידו לאתר את היתר הבנייה שנטען כי ניתן בשנת 1957 ואת התשריט החתום על-ידי מנהל מקרקעי ישראל. הטענות שהעלה המערער בהקשר זה הן בבקשתו וכן בתגובתו מיום 14.3.2010 - שמורות לו, והמקום להעלותן הוא במסגרת הסיכומים בכתב.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.