עפס"פ 5509-10-24 עפס"פ 5509-10-24

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבת ים (כב' השופטת מ' דואני בהירי) מיום 30.9.2024 בתתע"א 4563-03-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.נגד המערער הוגש כתב אישום בגין נהיגת רכב בשכרות. ביום 23.9.2024 התקיים דיון הוכחות בתיק, שבתחילתו ציין בא-כוח המערער כי המערער לא נוכח באולם. הדיון המשיך ופרשת התביעה נשמעה, ובסיומה עדכן בא-כוח המערער כי המערער נתקע עם רכבו והוא ממתין לגרר, וביקש את דחיית הדיון לצורך שמיעת פרשת ההגנה. המותב נתן החלטה במעמד הצדדים לפיה המערער "לא התייצב בבית המשפט, גם לאחר שנתנה לו ארכה לעשות כן", והורה לבא-כוח המערער להבהיר מדוע לא יחויב מרשו בהוצאות בגין אי-התייצבותו. ביום 26.9.2024 הוגשה הודעת המערער לפיה האחרון נתקע עם רכבו באמצע צומת והמתין לגרר ולכן לא היה באפשרותו להתייצב לדיון; והוא מתנצל על שגרם לבזבוז זמנו של בית המשפט. בהחלטתו מיום 29.9.2024 קבע המותב כי התגובה, אשר לא נתמכה באסמכתה, אינה מעלה עילה מוצדקת לאי-התייצבות המערער לדיון ומשכך יחויב המערער בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח.

למחרת, ביום 30.9.2024, התקיים דיון הוכחות נוסף. בפתח הדיון ביקש בא-כוח המערער כי המותב יפסול עצמו מלשבת בדין בטענה כי המותב לא האמין למערער באשר לסיבה שבגינה לא הגיע לדיון, ושהדבר מעלה חשש כבד כי הוא גם לא יאמין לגרסת המערער בנוגע לאירוע מושא ההליך, כך שה"משחק מכור". באת-כוח המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא הוכח משוא פנים וכי המערער יוכל להשיג על פסיקת ההוצאות במסגרת ערעור בסוף ההליך. המותב דחה את הבקשה וקבע כי טענת הפסלות נוגעת להחלטה דיונית אשר, כפי שנקבע זה מכבר, אינה מקימה עילה לפסילה; כי פסיקת ההוצאות אינה החלטה חריגה והיא נעוצה בעובדה שהמערער לא התייצב לדיון ולא הציג סיבה מוצדקת לכך; וכי בשום שלב המותב לא הביע דעתו שהוא לא מאמין למערער, כך שעמדתו לא "ננעלה".

2.מכאן הערעור שלפניי. המערער טען כי הוא "סמוך ובטוח שדינו נחרץ בשלב כה מוקדם של הדיון וכל מה שיטען בבית המשפט לא יקבל את אמונו של בית המשפט מאחר ואם את הנימוקים לאי הופעתו לדיון לא קיבל בית המשפט, כיצד יקבל את גרסתו לתיק". לעמדת המערער המותב החליט להרשיעו בכל מחיר.

3.דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. טענות המערער מופנות כלפי החלטת המותב להטיל עליו הוצאות, אולם מדובר בהחלטה דיונית מובהקת אשר כפי שנקבע זה מכבר, אינה מגלה עילה לפסילת שופט (ראו, למשל, ע"פ 4185/10 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.8.2010); ע"א 6310/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.10.2021)). מעבר לכך, אף לא ניתן ללמוד מהחלטת המותב כי דעתו "ננעלה" באשר לאשמת המערער וכי מדובר ב"משחק מכור". המותב הדגיש בהחלטת הפסלות כי החיוב בהוצאות נבע מאי-התייצבות המערער לדיון "ובשום שלב בית המשפט לא הביע דעתו או ציין שהוא אינו מאמין [למערער – י"ע] שאכן נתקע עם רכבו והמתין לגרר. [...] ובוודאי שאין דעתו של בית המשפט ננעלה קודם נשמעה גרסתו של הנאשם בתיק". בנסיבות אלו, ובשים לב לפסיקה שלפיה הבעת ביקורת על בעל דין אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ע"פ 3504/22 טראבין נ' מדינת ישראל, פסקה 13 והאסמכתאות שם (22.6.2022)) – לא מצאתי כי יש בהטלת ההוצאות משום הבעת עמדה כלשהי מצד המותב באשר למהימנות המערער או לאשמתו (ע"פ 4625/09 רפאל נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (23.6.2009)); ואין בכך כדי לגבש חשש ממשי למשוא פנים.

4.הערעור נדחה אפוא.