ע"פ 10027/03 מסרווה ע-חכים נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.ביום 13.7.01 ביצעו שניים שוד של כספי פדיון יומי של חנות בעיר חולון. במהלך השוד נטלו השודדים, שהיו חמושים באקדחים, את כספי הפדיון בסכום העולה על 20,000 ש"ח וכן נטלו אקדח שהחזיק אחד הנשדדים. ביום 21.10.02 נתפס האקדח שנלקח בשוד במבנה כלשהו בעיר טייבה. במבנה אף נמצא סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 144 גרם נטו. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי טענה המשיבה, כי המערער היה אחד משני השודדים וכן כי הוא החזיק באקדח ובסם. למערער יוחסו עבירות של שוד מזוין בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. המערער הודה בהחזקה שלא כדין של האקדח ובהחזקת הסם. לאחר שמיעת ראיות הוא הורשע אף בביצוע השוד. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ש' טימן) גזר על המערער שש שנות מאסר לריצוי בפועל וכן 18 חודשי מאסר על תנאי. הערעור מופנה נגד הרשעתו של המערער בעבירת השוד.

2.העדות העיקרית בפני בית משפט קמא הייתה עדותו של מדובב שהוכנס לתא המעצר בו הוחזק המערער. הדברים שהוחלפו בין המערער למדובב הוקלטו. בדבריו למדובב, סיפר המערער כי הוא ואחיו ביצעו את השוד בחולון. המערער מסר למדובב פרטים רבים לגבי השוד. בצד המדובב והקלטות השיחות העידה המשיבה אף את שלושת הנשדדים. בין התיאורים, זה של הנשדדים וזה של המערער בדבריו למדובב, היו אי התאמות מסוימות. בית המשפט המחוזי היה ער להבדלים בין התיאורים וחרף זאת הגיע למסקנה שיש להרשיע את המערער. בעוד שבית המשפט נתן אמון בדברי המדובב, הוא מצא כי אין ליתן אמון בעדותו של המערער. לדברי המערער, את האקדח הוא רכש מידיו של נרקומן והלה סיפר לו את פרטי השוד, כך שהדברים שמסר למדובב מקורם במה ששמע מפי הנרקומן. אין צורך לפרט את ההבדלים בתיאור הארוע על ידי הנשדדים מצד אחד לבין המערער מצד שני. נציין שתי נקודות חשובות: ראשית, כבר בדבריו למדובב העלה המערער את האפשרות כי יטען שקנה את האקדח מנרקומן. שנית, בית המשפט המחוזי חזר והדגיש את תחושתו, כי חלק מן הנשדדים היו מעורבים בשוד.

3.המערער מבקש כי נתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט קמא ולא מצאנו שיש יסוד לעשות כן. משבית המשפט לא נתן אמון בדברי המערער, במיוחד בכל הנוגע לגירסתו בענין הנרקומן, ומשנמצא כי המדובב אמר דברי אמת, התחייבה הרשעתו של המערער. כמובן, שיש לזכור כי דברי ההתוודות בפני המדובב אינם עומדים בפני עצמם. האקדח, אשר אין מחלוקת כי נלקח במהלך השוד, נתפס אצל המערער. אמנם, חלפה תקופה של למעלה משנה מעת השוד ועד לתפיסת האקדח, ועל כן לא ניתן היה להסתמך על החזקה תכופה. עם זאת, תפיסת האקדח אצל המערער בלא שניתן על ידו הסבר אמין לעובדה זו, מהווה תמיכה ראייתית לדברי המערער למדובב ולכן נמצא שההרשעה בדין יסודה.

4.אי לכך, הננו מחליטים לדחות את הערעור.