ע"פ 10030/03 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירת אינוס לפי סעיף 345א(1) לחוק העונשין ובתקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בצירוף 382(ב)(1) לחוק. עקב הרשעתו נגזר על המערער עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנה על תנאי. הערעור שלפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. בהכרעת הדין וכן בגזר הדין המנומק פרש בית המשפט בהרחבה את הנסיבות של המעשים אשר בביצועם הורשע המערער. מעשים אלה הינם מסכת של מעשי אלימות, מעשי אינוס ומעשים משפילים שהופנו כולם נגד אשתו של המערער.

מהכרעת הדין עולה כי המערער שהיה נשוי למתלוננת תקופה קצרה יחסית, ביצע את המעשים המיוחסים לו בתקופה קצרה זו. בעקבות מעשי האלימות של המערער אושפזה האישה בשתי הזדמנויות שונות בבית חולים, ובגופה נמצאו סימני חבלה. עוד עולה ממצאי בית המשפט כי בשלוש הזדמנויות שונות כפה המערער עצמו על אשתו ואנסה בכוח, חרף התנגדותה וסירובה. המערער תקף את המתלוננת בהזדמנויות שונות, בין היתר היכה אותה באגרופים בפניה והטיח את ראשה בקיר. לאחר ארוע אלים ברחה המתלוננת ועברה להתגורר בבית הוריה ושהתה שם כארבעה חודשים. בתום התקופה שבה המתלוננת לביתה, וזמן קצר לאחר שובה ארעו מעשי האינוס. בגדר מעשי האלימות שביצע המערער, הוא כיבה סיגריה על שפתה התחתונה של המערערת וגרם לה לכוויה וכן אילץ אותה לבצע מעשים משפילים, כהורדת המים באסלה לאחר שעשה את צרכיו. כל אלה ארעו בתקופה הסמוכה ללידת ביתם התינוקת של בני הזוג.

בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על מכלול הנסיבות לחומרה ולקולה, בית המשפט התייחס למידת האלימות הרבה שהפעיל המערער, ולחומרת מעשיו, אך מנגד הביא בחשבון את הנימוקים לקולת עונשו של המערער. למערער עבר נקי, הוא עבד כשכיר לפרנסת משפחתו, הוא תואר כאדם שחייו עד לארועים אלה היו כשל אדם נורמטיבי. בית המשפט בחן את טענות הסנגור, ובין היתר, את הטענה כי יש תקדימים לעונשים מקלים בעבירות אינוס שביצע אדם באשתו, וזאת בשל מערכת היחסים המורכבת שבין בני זוג. לאחר ששקל את כל אלה, גזר את דינו של המערער לתקופת המאסר בפועל של 6 שנים.

בפנינו טען סנגורו של המערער כל שניתן כדי שנקל עם מרשו. הוא הדגיש במיוחד את אופיין המיוחד של עבירות האינוס אשר לטענתו, נוכח התיאור המינורי שנתנה המתלוננת לעבירות אלה, ובשים לב ליחסים המיוחדים שבין בני זוג, היו עבירות ברמה הנמוכה – כך הטענה – של עבירות מין. הסנגור טען עוד כי עבירות האינוס הן העבירות אשר בגינן הוטל המאסר הממושך, ולפיכך ביקש מאתנו להקל עם המערער, וזאת גם אם מביאים בחשבון את מעשי האלימות שבהם הורשע המערער. עוד עמד הוא על הרקע החיובי של המערער, בן למשפחה חיובית ותומכת, אשר כאמור, הינו ללא הרשעות קודמות. בין היתר, ביקש כי נתחשב לקולה גם בכך שבני הזוג התגרשו בינתיים.

שקלנו טענות הסנגור, ונתנו דעתנו לכל הנסיבות לקולה עליהם עמד, ואף על פי כן, לא מצאנו להתערב בעונש שהושת על המערער. ראשית, כאמור, טענות אלה אכן נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט קמא בעת גזירת הדין; שנית, אין אנו מקבלים את הגישה המקלה אשר בשמה נטענו הטענות לענין עבירות האינוס. פסיקתנו כבר הכירה בכך מזה זמן רב, כי גם ביחסים שבין בני זוג, אינוס הוא לעולם אינוס, וזכותה של האשה לשלמות גופה, לכבודה, ולאוטונומיה של הרצון שלה ראויה להגנה. הנסיבות בהן בוצעו מעשי האינוס בפרשה בפנינו אינן מקלות כלל, העובדה שהאשה נרתעה מלתאר בפרטי פרטים את המעשים המיניים שבוצעו בה, מטעמים אותם הסבירה בבית המשפט קמא, אינה מפחיתה מחומרת המעשים. המתלוננת נקלעה למצוקה קשה ביחסו של המערער אליה, הן במעשים המיניים והן במעשי האלימות היה בהתנהגותו יחס של אדנות והשפלה. תפיסתו המעוותת של המערער באשר ליחסים שבין בני זוג והדרישה המתמדת לכניעה לכוחו, כמו גם מעשי האלימות שביצע בה, היה בהם כדי להצדיק החמרה בעונשו.

בנסיבות אלו, אין בסיס להצגת מעשי האינוס שבוצעו במתלוננת כמעשים קלי ערך שמאפיינים מורכבות של יחסי נישואין, כנטען.

אשר על כן, לא ראינו להתערב ולהקל בעונשו של המערער.

הערעור נדחה.