ע"פ 10036/06 אלי פהימה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בשנת 2004 הלווה המערער כספים לשניים, ומשאלה התקשו לפרוע את חובם, הוא הסתייע באחרים כדי לכפות עליהם את התשלום. באחד המקרים הלווה המערער סכום של 100 אלף ש"ח, אותו היה אמור הלווה להשיב בתוספת ריבית של 35 אלף ש"ח. משהתקשה לגבות את החוב, פנה המערער למי שמוכר לו כעבריין (שלמה ברונסקי), וזה תקף את הלווה וסטר לו, ובעקבות כך הוא שילם למערער 185 אלף ש"ח. במקרה האחר מדובר בהלוואה בסכום של 400 אלף ש"ח, והפעם נעזר המערער בברונסקי ובאדם נוסף – אלי אריש. שני אלה תקפו את הלווה בסטירות ובאגרופים ואיימו לפגוע בו ובמשפחתו אם לא יפרע את חובו.

בגין העובדות האמורות בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהמשך גזר לו 8 חודשי מאסר ו-8 חודשים מאסר על-תנאי.

הן המערער והן המשיבה לא השלימו עם גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ואת השגותיהם הביאו בפנינו. המערער סבור כי הערכאה הדיונית החמירה עמו, הואיל ולא נתנה משקל נאות להודייתו; לעברו הפלילי הלא חמור; ולהיותו בעל משפחה, עובד לפרנסתו, ותומך בבריות. כמו כן, נטען כי מדובר במאסר ראשון שהשלכותיו עלולות להיות קשות והרסניות. לבסוף, נטען כי פנייתו של המערער לאותם עבריינים היתה רק כדי לאיים על החייבים, ומכל מקום, האלימות בה נקטו השניים לא היתה חמורה.

המשיבה עותרת להחמרה בעונשו של המערער, הואיל ואין בו ביטוי לחומרתן של העבירות ולצורך למנוע מעשי סחיטה. כמו כן, מלינה המשיבה על כך שהמערער לא חויב לשלם קנס ופיצוי למתלוננים.

עבירות הסחיטה קשות הן, הואיל ורק לעתים רחוקות מעז הקורבן להסתייע ברשויות החוק כדי להיחלץ מן המצוקה אליה נקלע. לפיכך, מקום שמתגלית תופעה כזו במלוא כיעורה, תוך שהעבריין בוחר שלא להשתמש בדרכי גבייה שנקבעו בחוק, אלא להיעזר בבריונים כדי להלך אימה על קורבנותיו, מצווה בית המשפט להחמיר בעונשו, ובדרך זו לנסות להרתיע עבריינים בכוח. מנקודת השקפה זו אנו סבורים כי העונש שהושת על המערער אכן נוטה לקולא, ולולא ההלכה לפיה אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עם נאשם, היינו משיתים על המערער עונש חמור יותר מזה שבדעתנו לגזור בפועל. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור בע"פ 10036/06, ולקבל את הערעור בע"פ 10685/06. את עונש המאסר בו ישא המערער אנו מעמידים על 12 חודשים, והוא יוסיף וישלם לכל אחד מהמתלוננים פיצוי בסכום של 5000 ש"ח. המאסר על תנאי שגזר בית משפט קמא, יעמוד בעינו.