ע"פ 1007/13 רמזי אלבאלי נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

בעקבות ויכוח שהתפתח בין המערער לבין המתלונן, דקר המערער את המתלונן שלוש דקירות בקדמת החזה, הבטן והגב. כתוצאה מכך הוחש המתלונן לבית החולים בנהריה כשהוא חסר הכרה ומונשם, לאחר שאחת הדקירות חדרה לחדר הימני של הלב.

נציין, כי המערער הוא במעמד של שוהה בלתי חוקי בישראל, אך נשוי לאזרחית ישראלית ולבני הזוג ילדים משותפים.

בגין האמור לעיל הורשע המערער בעבירות של כניסה ושהייה בלתי חוקיים, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובית משפט קמא גזר עליו תשע שנות מאסר, מתוכן שבע שנים מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, וכן פיצויים בסך 30,000 ₪ למתלונן.

על כך נסב הערעור דכאן, בו מלין המערער על חומרת העונש. לטענת המערער, בית המשפט לא לקח בחשבון את מהלך הויכוח בין המערער למתלונן ואת העובדה כי הויכוח התנהל בביתו של המערער.

נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בערעור. המרחק בין העבירה בה הורשע המערער בסופו של יום לבין עבירת רצח או עבירת הריגה הוא כחצי סנטימטר בלבד. כפי שעולה מעובדות כתב האישום, לאחר חילופי הדברים בין המערער לבין המתלונן, המתלונן הלך והצטייד בסכין מטבח עם להב באורך 15 ס"מ ודקר את המתלונן שלוש דקירות (!!!) באזור החזה, הבטן והגב. נקעה נפשו של בית משפט זה מלחזור ולהתריע על תת-תרבות הסכין, וכל מילה נוספת מיותרת. העונש שהוטל על המערער אינו חורג כלל מרף הענישה המקובל ואיננו רואים עילה להתערב בו.

בית משפט קמא הזכיר בפסק דינו את עברו הפלילי של המערער, לרבות עבירה משנת 1992 שהתיישנה, אך איננו סבורים כי יש באזכור עבירה זו בפסק דינו של בית משפט קמא, שאכן לא היה לה מקום, כדי להביא בנסיבות להפחתה בעונשו של המערער.

אשר על כן, הערעור נדחה.