ע"פ 10110/07 רוסלן שולום נ. מדינת ישראל

לא ראינו מקום לבקש תשובה בערעור זה על חומרת העונש. המערער הורשע על פי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר-טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, בסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובסיוע לחטיפה, אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

בין המערער, אדוארד שמידט וקונסטנטין בולטנוב ובין דימטרי נחימוביץ (להלן: "המתלונן") קיימת היכרות קודמת. המערער ואדוארד חשבו כי המתלונן גנב חפצים שונים מביתו של אדוארד. הם קשרו קשר לחטוף את המתלונן ולחבול בו חבלה חמורה, כדי שהמתלונן יחזיר לאדוארד את השווי הכספי של החפצים שגנב, על פי החשד.

השניים חיפשו את המתלונן בבאר שבע. בהמשך, אדוארד וקונסטנטין פגשו במתלונן, דקרו והיכו אותו בנוכחות המערער. המערער ואדוארד כפו על המתלונן להיכנס לרכב השייך למערער. המערער נהג ברכב, אדוארד ישב ליד המתלונן במושב האחורי ובדרך אספו את קונסטנטין. במהלך הנסיעה היכו ותקפו אדוארד וקונסטנטין את המתלונן. אחר כך עצרו את הרכב ליד בניין. אדוארד וקונסטנטין הוציאו את המתלונן מהרכב, חבלו בו עד שהחל לדמם בפניו ובראשו והכניסו אותו למקלט בבניין – והכל כשהמערער נכח במקום. המתלונן אותר על ידי אזרח כשהוא זועק לעזרה. הוא הוצא מהמקלט הנעול ואושפז בבית חולים למשך 4 ימים כשהוא סובל משברים וחבלות בפניו.

בגין חלקו בעבירות אלה נדון המערער למאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים ולמאסר מותנה. הוא מערער על חומר עונשו.

העונש אינו חמור כלל ועיקר, בשים לב לפגיעה במתלונן באירוע זה. אין ממש בטענת המערער לפיה צריך היה להטיל עליו לכל היותר 15 חודשי מאסר בשל כך שהעבריין העיקרי, אדוארד, נדון ל-30 חודשי מאסר. ראשית, הסדר הטיעון בעניין אדוארד היה הסדר "סגור" ובו סוכם על עונש מסוים, בעוד שלא כך הם פני הדברים בעניינו של המערער. לכך יש להוסיף, כי המערער היה מעורב בפלילים מגיל צעיר והתסקיר בעניינו היה שלילי. שירות המבחן התרשם כי המערער הוא בעל יכולת מצומצמת לשקילת תוצאות מעשיו לטווח הארוך.

מכל הטעמים הללו, לא ראינו ממש בערעור זה ואנו דוחים אותו מבלי לבקש תשובה.