פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
10139/09
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.12.09 בתפ"ח 1090/08 שניתן על ידי כבוד השופטים
ש' דותן, י' שיצר וש' שוחט
תאריך הישיבה:
ו' בטבת התש"ע
)
23.12.09
(
בשם המבקש:
עו"ד זוהר משה
בשם המשיבה:
עו"ד ירין שגב
החלטה
1.
זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש, שהוגשה לבית משפט זה יחד עם ערעורו על גזר הדין. הוא הורשע על פי הודאתו בביצוע מעשה סדום בקטינה – עבירה לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 345(א)(3) ל חוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן 'החוק'). בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 1090/08; השופטים ש' דותן, י' שיצר וש' שוחט) גזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור מיום השחרור עבירת מין וכן פיצוי כספי של המתלוננת בסך 15,000 ₪.
2.
בא כוחו של המבקש נימק את הבקשה דנא בכך שהמבקש היה זה ש"הביא מיוזמתו לחשיפת המקרה" מבלי שהוגשה נגדו תלונה בנושא. הוא מציין את היעדרו של עבר פלילי מצד המבקש, את לקותו הקוגניטיבית, שחרורו בערובה בתנאים מגבילים למשך שנה וכן את ההליך הטיפולי הממושך שעבר, בסופו המליץ שירות המבחן על החלת צו מבחן ממושך בענייננו. בא כוח המדינה מתנגד לבקשה.
3.
אכן, התפתחות החקירה במקרה זה אינה שגרתית. עולה כי לאחר ביצוע העבירה פנה המבקש לטיפול והודיע על כך לפסיכולוג. הלה דיווח למשטרה וכך נפתחה החקירה. נכון הוא שאין למבקש עבר פלילי ושיכולותיו הקוגניטיביות מוגבלות. ברם, נתונים אלה לבדם אינם בהכרח מכריעים את הכף. פסק הדין המנחה בסוגיה (ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל
פ"ד נד(2) 241), שניתן בידי הרכב מורחב, קובע את השיקולים הרלוונטיים: אכיפה אפקטיבית של החוק ומימוש זכות הערעור שמוענקת לנאשם. שני השיקולים האמורים חוסים בצלו של האינטרס הציבורי. מצד אחד, אכיפה מיידית של עונש מאסר בדרך כלל מקדמת את מטרות הענישה. מצד אחר, גם לציבור יש אינטרס שהליך הערעור המוענק לנאשם לא יהא משולל נפקות מעשית.
בענייננו, על פני הדברים נראה בשלב זה כי בית המשפט המחוזי שקלל את הנימוקים לקולא שהעלה הסנגור במסגרת התוצאה העונשית אליה הגיע. אף אם יש מקום להקל מעבר לכך, ואיני מביע עמדה בכך, הרי שנוכח חומרת המעשה והודאתו של המבקש באשמה לא יהא בדחיית הבקשה למנוע מהסנגור להציג את טענותיו בנדון עת יישמע הערעור. יצוין בהקשר זה כי המבקש ביצע מעשה סדום בקטינה שטרם הגיעה לגיל 14. כמובן אין בריצוי עונש מאסר בתקופה זו או אחרת למנוע פתיחת אפיק שיקומי טיפולי, אם המבקש יחפוץ בכך. יודגש כי בית המשפט המחוזי החליט בתאריך 14.12.09 – התאריך בו ניתן גזר הדין – לדחות את מועד ריצוי עונש המאסר במשך 30 יום כדי לאפשר לפסיכולוג המטפל להכין את המבקש לקראת שהייתו במאסר וכדי להעביר את גזר הדין והתסקיר להנהלת שירות בתי הסוהר לשם המשך טיפול רציף ככל שניתן.
4.
הבקשה נדחית. החלטת בית המשפט המחוזי בדבר המועד לריצוי עונש המאסר בעינה עומדת.
ניתנה
היום, ח' בטבת התש"ע (25.12.09).
ש ו פ ט