פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10162/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
סאמי אלעביד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, מיום 29.10.06, בתיק פ.ח. 1013/05, שניתן על ידי כבוד השופטים:
ר' יפה-כץ, ו' מרוז, א' ואגו
תאריך הישיבה:
א' בטבת התשס"ח
(10.12.07)
בשם המערער:
עו"ד צמל לאה
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן למבוגרים
עו"ד אושרה פטל
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער, תושב לקייה, קשר עם תושב רצועת עזה לרכוש עבורו 2000 כדורים לרובה מסוג M-16 . בחודש דצמבר 2003 רכש המערער את הכדורים תמורת 1 שקל לכדור, ומכר אותם לתושב הרצועה בסכום של 1.5 שקל לכדור.
בחודש אפריל 2004 נתבקש המערער על ידי תושב רצועה נוסף, איברהים אבו סלאמה, לרכוש עבורו כלי נשק מתוך כוונה למכרם בהמשך לאחר. למערער הועבר סכום של 9000 דולר, ועם סכום זה הוא רכש 5 רובי קלצ'ניקוב ומחסניות. את הנשק העביר המערער, על פי הוראתו
של איברהים, לתושב קלקיליה, תוך שהוא יודע כי הם נועדו למחבלים אשר עתידים להשתמש בהם ללחימה נגד ישראל.
באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי במועד לא ידוע הוא רכש אקדח והחזיק בו שלא כדין.
המערער הודה בעובדות אותן פרטנו, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות בנשק, קשירת קשר לבצע פשע וקשירת-קשר לסייע לאויב במלחמה, עבירות לפי סעיפים 144(א), 148(ב), 499(א)(1) ו-92 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין כל אלה נדון המערער לעשר שנות מאסר, ועל עונש זה הוא משיג בפנינו. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער תוך שהוא אינו נותן משקל הולם לכל אחד מהטעמים הבאים: הוא הקדים והודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו כבר בחקירתו וחזר על כך בבית המשפט; באקדח בו עוסק האישום השלישי לא בוצעו עבירות מכל סוג שהוא והוא נועד להגנה עצמית; העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת; המערער לא פעל ממניעים אידיאולוגיים; הנשק לא יובא לישראל אלא היה מצוי בה; אין כל וודאות שהנשק הגיע לידיים עוינות או פליליות; המערער לא פעל עבור עצמו אלא בשליחותם של אחרים; לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות.
לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. המערער פעל בשליחותם של אחרים כדי לרכוש כלי נשק ותחמושת, תוך ידיעה שאלה עתידים להגיע לידיים עוינות. התנהגות מסוג זה של אזרח ישראלי, המספק בידי אויבי המדינה אמצעים להלחם בה, היא התנהגות המעידה יותר מכל על הסכנה הגלומה בו לציבור, ועל כן ראוי היה להורות על כליאתו לתקופה ממושכת. כך בדרך כלל, ומקל וחומר בתקופה בה אין ארגוני הטרור בוחלים באמצעים כדי להמשיך במסע ההרג בו הם נוקטים מזה מספר שנים, מסע שאת מחיר הדמים הכרוך בו שילמו רבים בחייהם. בנסיבות אלו אין בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, הוא תואם את מדיניות הענישה הנוהגת, ומדעתנו זו לא שינינו גם לאחר שעיינו בפסיקה אותה הציגה בפנינו באת-כוחו המלומדת של המערער.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, א' בטבת התשס"ח (10.12.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט