ע"פ 10169/09 משה אלבז נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בשני כתבי אישום שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב נטען, כי אחד – בן כהן, הציע סכום כסף לדוד בן ניסן (להלן: ניסן) במטרה שזה ידאג להטיל רימון רסס לעבר בנין סוכנות סובארו בתל-אביב. לסוד העניין הוכנסו המערערים – שאול בוכניק (המערער בע"פ 4650/10, להלן: בוכניק), ומשה אלבז (המערער בע"פ 10169/09, להלן: אלבז). בתאריך 27.12.08, בשעת לילה, ניגשו אלבז ובוכניק לבצע את מזימתם, ובהגיעם לאותה סוכנות השליך בוכניק אבן כדי לשבור את אחד החלונות, ובהמשך זרק דרכו רימון שלא התפוצץ. אותו אדם שהזמין את השלכת הרימון שב ופנה לניסן וביקשו לזרוק לעבר סוכנות סובארו רימון הלם, וגם את המשימה הזו ביצעו בוכניק ואלבז. באישום אחר נטען, כי בחודש ספטמבר 2008 פנו ניסן ואחד – נאור יהב, לבוכניק ואלבז ושידל אותם להשליך רימון לעבר ביתו של צבי-חיים (ציקי) הריס. בחודש ספטמבר 2008 הגיעו אלבז ובוכניק סמוך לביתו של הקורבן, ובוכניק זרק את הרימון לכיוון הבית וזה התפוצץ. בחודש דצמבר 2008 שבו ניסן ונאור יהב ופנו אל המערערים בהצעה לזרוק רימון רסס נוסף לעבר ביתו של הריס. הפעם נקש בוכניק על דלת הבית, ומשזו נפתחה הוא הטיל את הרימון לתוך הבית. רימון זה התפוצץ, ולמרבה המזל נגרם נזק לרכוש בלבד אף ששהו שם בני משפחה. באישום נוסף נטען, כי בשלהי שנת 2008 שידל ניסן את בוכניק לתקוף את דן קולר. בחודש נובמבר 2008 ארבו בוכניק ואחר לקורבנם, ומשהגיעה למקום חברתו של קולר התיז לעברה בוכניק גז מדמיע. בעקבות כך הסתלקו התוקפים מהמקום, אולם שבו אליו באחד מימיו של חודש ינואר 2009. הפעם הם פגשו את דן קולר מגיע עם רכבו, ובכוניק החל לחבוט ברכב במוט ברזל ואף ניסה לפתוח את דלת הנהג, אולם ללא הצלחה. לבוכניק יוחס אישום נוסף בו נטען כי היה מעורב בגניבתו של קטנוע ממקום חנייתו בתל-אביב.

2.

המערערים הודו בכל העובדות המפלילות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשע בוכניק בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, החזקת נשק ונשיאתו, היזק בזדון, ניסיון לחבלה חמורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וגניבת רכב. כמו כן, צירף בוכניק שבעה תיקים נוספים בהם הודה, ובאלה יוחסו לו עבירות של פירוק חלקים מרכב, ניסיון פריצה לרכב, החזקת כלי פריצה, התפרצות לבניין ולדירה, איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב. אלבז הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, וגרימה להתפוצצות חומר נפיץ.

בעקבות ההרשעה ולאחר שקוימו ההליכים לעניין העונש, נדון בוכניק ל-10 שנות מאסר ושנתיים מאסר על תנאי. אלבז נדון ל-8 שנות מאסר ו-18 חודשים מאסר על תנאי.

3.

המערערים סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עמם מעבר למתחייב, תוך שהוא אינו נותן משקל הולם לחלקו היחסי של כל אחד מהם בפרשיות השונות, ותוך שהוא מחמיר במידה ניכרת בהשוואה לעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה, אלה שהזמינו את ביצוען של העבירות. עוד נטען, כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערערים ונסיבותיהם האישיות.

4.

קודם להכרעה בערעור שבנו ועיינו בנימוקים שבכתב, ונתנו את דעתנו לטיעונים על-פה, ומסקנתנו היא כי לא הוכחה בפנינו עילה להתערב בעונש. המערערים חטאו בעבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות מלים, ושרק בדרך נס לא הסתיימו בפגיעות בנפש. במיוחד חמור חלקו של בוכניק, אשר שימש בידי אחרים שכיר חרב, ותמורת בצע כסף היה מוכן להטיל רימוני רסס לעבר מקומות בהם שהו בני אדם. מי שכך נוהגים מעידים על הסכנה המופלגת הנשקפת מהם, ועל כן לא גילינו חומרה יתרה בעונשים אותם גזר בית המשפט המחוזי. אדרבה, נכון להתמיד במדיניות ענישה זו במטרה להתמודד עם התופעה הבלתי נסבלת של עשיית שימוש באלימות כדי ליישב סכסוכים.

הערעורים נדחים.