ע"פ 10179/07 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לאחר שהודה כי בחיפוש שנערך ברכבו בחודש דצמבר 2005, הוא נמצא מחזיק שתי אריזות שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 1916 גרם . בעקבות הרשעתו הוכרז המערער כסוחר סמים. נוכח כל אלה נדון המערער לחמש וחצי שנות מאסר, שנתיים וחצי מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים. בית המשפט הוסיף והורה על הפעלתו של מאסר על-תנאי בן שנתיים שעמד נגד המערער, מחציתו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת בה אמור המערער לשאת עומדת על שש וחצי שנים.

כנגד העונש מלינים שני הצדדים. המערער (בע"פ 348/08) סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מכל אחד מטעמים אלה: הואיל והוא ביצע את העבירות בעת שהיה משוחרר על-תנאי, בעקבות הרשעתו בפרשה הנוכחית החליטה וועדת השחרורים להפעיל את תקופת התנאי; בנוסף לעונש חולט גם רכבו של המערער; הסם שנתפס ברשות המערער שייך לאחר שאת שמו הוא חושש לחשוף נוכח הסכנה הנשקפת לחייו; המערער הודה והביע חרטה כנה; מצב בריאותו של המערער בכי רע. בערעור האחר (ע"פ 10179/07) משיגה המדינה כנגד קולת העונש.

המערער, ששוב אינו אדם צעיר, פקד פעמים רבות את בתי המשפט, ונדון לעונשי מאסר ממושכים. אולם, בכל אלה לא היה כדי להרתיעו מלשוב ולעסוק בפלילים, וגם עונש מאסר מותנה בן שנתיים שעמד נגדו לא השיג מטרה זו. אך לא אלה בלבד עומדים לחובת המערער, כי אם גם העובדה שהוא נמצא מחזיק בכמות אדירה של סם מסוכן מסוג הרואין, ממנה היה ניתן להפיק אלפי מנות של סם, שככל הנראה היו אמורות להזין את שוק הסמים בישראל. רבות נכתב בפסיקה על המלחמה אותה קידשה החברה בישראל כנגד נגע הסמים, והצורך לנקוט נגד העבריינים בתחום זה ביד קשה. בנסיבות אלו אנו סבורים כי העונש אותו השית בית המשפט המחוזי על המערער עושה עמו חסד, וחמור מכך, קיים חשש כי הוא עלול לשדר מסר שגוי לפיו בתי המשפט בישראל שוב אינם רואים בחומרה עבירות בתחום זה של פשיעה. לפיכך, ובנסיבות אחרות, לא היינו מהססים להחמיר בעונשו של המערער, ואם החלטנו בסופו של יום להימנע מכך, אנו עושים זאת הואיל ותקופת המאסר הכוללת בה הוא עתיד לשאת אינה של חמש וחצי שנים בלבד, אלא כשמונה שנים, הכוללות את עונש המאסר המותנה שהופעל, וכן תקופת התנאי בה הוא יהיה חייב לשאת בעקבות החלטתה של וועדת השחרורים לבטל את שחרורו על-תנאי. בנסיבות חריגות אלו החלטנו שלא לשנות מגזר-הדין, ועל כן אנו דוחים את שני הערעורים.