פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10234/03
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
ארתור קגן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 29.10.03, בתיק
פ"ח 1170/02, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' בר אופיר, מ' סוקולוב, ת'
שפירא
תאריך הישיבה:
י"א בכסלו תשס"ה
(24.11.2004)
בשם המערער:
עו"ד אדוה ויצמן
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד עמית מררי
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
במהלך תגרה שהתרחשה בחודש אוגוסט 2002, שלף המערער אקדח וירה לעבר אחד מיריביו ובדרך זו גרם למותו.
במסגרת הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, עתרה המשיבה לגזור למערער 20 שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לעתור ל-15 שנות מאסר. בסופו של דבר גזר בית המשפט למערער 17 שנות מאסר, ושנתיים מאסר על-תנאי.
באת-כוחו המלומדת של המערער, עו"ד א' ויצמן, טענה כי העונש שנגזר לשולחה נוטה לחומרה, הואיל ולא ניתן בו משקל הולם לנסיבותיו האישיות הקשות, כמו גם לעובדה שהוא נקלע לאירוע כמעט על כורחו. בנסיבות אלו סבורה באת-כוח המערער, כי ראוי היה שבית משפט קמא יאמץ את רף הענישה התחתון שבהסכם הטיעון.
לא נתבקשה תשובת המדינה.
אפשר שלו ישבנו בדין במקומה של הערכאה הראשונה, היינו מקבלים את דעתה של באת-כוח המערער לעניין העונש הראוי. אולם, השאלה אינה מה בית משפט זה היה גוזר למערער, אלא אם בגזר דינו של בית המשפט המחוזי נתגלתה שגיאה המצדיקה את התערבותנו. על שאלה זו אנו משיבים בשלילה, ומשני טעמים: ראשית, העונש אינו חורג מהמסגרת אותה קבעו הצדדים, ושנית, המערער חטא במעשה קשה ביותר בגינו קופד פתיל חייו של אדם. מכאן דעתנו כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.
ניתן היום, י"א בכסלו תשס"ה
(24.11.2004).
ש ו פ
ט ש ו פ
ט ש ו פ ט ת