ע"פ 1028/98 רפי טויזר נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא

בשל ביצוע עבירות התפרצות למקום מגורים וגניבה מתוכו נגזרה על המערער שנת מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים. בהגדרת התנאי נאמר, שהמערער ירצה עונש זה אם בתוך תקופת התנאי יעבור "עבירה על סעיף 406 ו384- לחוק העונשין". בתוך תקופת התנאי עבר המערער עבירות התפרצות לרכב לשם גניבה וגניבה מן הרכב. בית-משפט השלום פסק, כי בכך הפר המערער את התנאי שנקבע בגזר הדין הראשון והפעיל את העונש המותנה. ערעורו של המערער כנגד הפעלת המאסר על-תנאי נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. לפנינו ערעור ברשות על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, שהוגבל לשאלה אם הפעלת המאסר המותנה היתה כדין.

לא ראינו צורך לעסוק בשאלה, שבעיקר בה התמקד הדיון לפני ערכאות קומא, אם בביצוע עבירה של התפרצות לרכב לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין יש משום הפרת התנאי שלא לבצע עבירת התפרצות כמשמעה בסעיף 406 לחוק. לדידנו לא יכול להיות ספק, כי בבצעו עבירה של גניבה מרכב, בניגוד לסעיף 413ד' לחוק העונשין, הפר המערער את התנאי שלא לבצע עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק, ודי בכך כדי להוביל למסקנה כי בדין הפעיל בית-משפט השלום נגד המערער את המאסר המותנה.

הסניגור המלומד ביקשנו לקבוע כי בית המשפט שגזר על המערער את המאסר המותנה התכוון להגביל את אפשרות הפעלתו רק למקרה שבו יחזור המערער ויבצע עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה מתוכו גם יחד. טענה זו אנו דוחים. פרשנותו של גזר הדין הראשון על-פי תכליתו מובילה למסקנה, כי התנאי ייחשב כמופר גם אם יבצע המערער רק אחת משתי העבירות שהוזכרו בגזר הדין.

לפיכך אנו דוחים את הערעור.