ע"פ 10296/06 חאלד חסן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער בעבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהמשך גזר לו 18 חודשי מאסר, מחציתם בפועל ומחציתם על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנו בסכום של 5000 ש"ח. על פי העובדות בהן הודה, חטף המערער באחד מימיו של חודש ינואר 2006 תיק מידיה של אישה שהלכה לתומה באילת, ושהכיל טלפון נייד, מסמכים מזהים, כרטיס אשראי וסכום של 260 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען כי המערער הנו אדם צעיר (יליד שנת 1987), שגדל במשפחה שהוגדרה בעייתית, ובצלו של אב מכור לסמים. ועוד נטען, כי ביצוע השוד היה אירוע חריג בחייו של המערער, ובחריג זה הוא הודה ומאז הוא מכה על חטא. כן נטען, כי הארנק שנגנב הוחזר לבעליו מאחר שהמערער נלכד על ידי שוטר זמן לא רב לאחר ביצוע השוד. להשקפת באת-כוח המערער, שליחתו של שולחה כדי לשאת במאסר ממש כרוכה בפגיעה קשה בפרנסת משפחתו, ופגיעה טראומטית והרסנית במערער עצמו, דבר שעלול לסכל את סיכויי שיקומו וחזרתו למוטב. ועוד נוסיף, כי בתסקיר שהגיש שרות המבחן לבית משפט קמא, לא נמצא כי המערער זקוק למעורבות טיפולית, ועל כן ההמלצה היתה לעונש מאסר מתון בו יוכל לשאת בדרך של עבודת שירות, שיהיה מלווה בפסיקת פיצוי למתלוננת.

לא ראינו מקום לקבל את הערעור. כל הנימוקים לקולא ובכללם אלה הצופים פני עתיד, עמדו לנגד עיניו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי בבואו לגזור למערער את עונשו. הוא היה ער לגילו הצעיר, נסיבותיו האישיות, וההשלכות המלוות מאסר ראשון על מי שלא התנסה בו. ברם, מנגד ניצבת חומרת מעשיו של המערער, אשר תקף עוברת אורח תמימה מתוך כוונה לגזול ממנה את רכושה. עבירות אלו נפוצות הן, וכדי להרתיע מפניהן אין מנוס מגזירתם של עונשי מאסר מבלי לזנוח את נסיבותיו המיוחדות של הנאשם העומד לדין. כך נהג בית המשפט המחוזי, ואיננו סבורים כי הוא החמיר עם המערער.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום כ' בניסן התשס"ז (8.4.07), עד לשעה 11:00.