ע"פ 10324/04 ברכאת נידל אחמד נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום המכיל 27 אישומי משנה במגוון עבירות רכוש ובכללן עבירות של פריצה לרכב במטרה לגנוב, ניסיון לגניבת רכב, התפרצות למקום מגורים (מספר פעמים) וגניבה מתוכו כמו גם גניבת רכב (מספר פעמים), שוד בנסיבות מחמירות (מספר פעמים), סחיטה באיומים, חבלה בכוונה מחמירה (מספר פעמים), סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושימוש ברכב ללא רשות וכן עבירות תעבורה. העבירות בוצעו בשנים 1994, 1997 – 1999, 2001-2002. בית המשפט גזר עליו עונש של 15 שנות מאסר מתוכן 3 שנים תצטברנה למאסר העולם אותו הוא מרצה, והיתרה בחופף. כן הוטל עליו עונש מאסר מותנה של 12 חודש למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.

2.המערער הגיש ערעור בכתב ידו לבית משפט זה ובית המשפט הורה על מינויו של סנגור ציבורי שייצגו. הסנגור הציבורי טען למרשו כל שניתן והדגיש במיוחד את הכלל כי עונשי מאסר יש לרצות בחופף אלא אם כן הורה בית המשפט על ריצויים במצטבר, כפי שעולה מהוראות סעיף 45(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. עיקר טיעונו התמקד בעובדה שבית המשפט לא נימק את גזר דינו.

3.לא מצאנו עילה כלשהי להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא ומשכך דינו של הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי פירט בגזר דינו את העבירות החמורות בהן הורשע המערער וציין כי "כל אחד מאישומי המשנה נושא בחובו עבירה אשר בגינה על פי נסיבותיה עונש מאסר בפועל למספר לא מבוטל של שנות מאסר". עוד ציין בית המשפט כנסיבות מחמירות את העובדה שבמהלך ביצוע עבירת שוד בוצע הרצח אשר בגינו הורשע המערער ונידון כאמור למאסר עולם. כעולה מגזר הדין, המערער היה אחד מחבורה של עבריינים אשר הטילו חיתתם על האזור ופגיעתם הייתה רעה לאורך זמן. בכל אחת מהנקודות שהועלו על ידי בית המשפט המחוזי יש לראות נסיבות לחומרה המצדיקות הטלת עונש מאסר מצטבר לעונש מאסר העולם שהמערער מרצה ובדין טענה המדינה שמן הראוי היה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל של 20 שנים במצטבר לעונש אותו הוא מרצה. עם זאת, בית המשפט לא התעלם מהנסיבות לקולא אותן פירט בגזר הדין ובכלל זה העובדה שהוספת עונש מאסר בפועל תפגע באופן משמעותי באפשרויות השיקום של המערער. בית המשפט גם לא התעלם מהעובדה שבין הצדדים גובש הסדר טיעון לפיו הסכים ב"כ המערער כי העונש המצטבר המירבי שיטען לו ב"כ המאשימה יהיה 4 שנים מתוך העונש שיוטל על המערער ואילו ב"כ המערער יטען למלוא חפיפת עונש המאסר בפועל.

במכלול השיקולים והאיזונים בית המשפט המחוזי אף הקל לדעתנו עם המערער וכאמור לא מצאנו כל עילה להתערב בעונש.

הערעור נדחה.