ע"פ 1036/14 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונח בפנינו ערעור מטעם המדינה על קולת העונש. המשיב הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון – שלא כלל התייחסות לעונש – בביצוע מספר עבירות מין. המשיב נידון, בין היתר, לעונש מאסר בפועל לשש שנים.

2.

לאחר ששמענו את שני הצדדים, נחלקו הדעות. עמדת הרוב (השופט נ' סולברג והשופט צ' זילברטל ) היא כי יש לדחות את הערעור. אומנם לשיטת הרוב העונש נוטה לקולא וניתן היה להגיע לתוצאה מחמירה יותר. אולם הפער ככל שקיים אינו מצדיק קבלת הערעור, ולו מן הטעם שכלל הוא כי אין מקום למצות את חומרת העונש על ידי ערכאת הערעור. כמו כן עמדת הרוב מתחשבת גם בנסיבות האישיות של המשיב ובעובדה שהחל תהליך שיקום. בנוסף, המעשים אינם עומדים במדרג הגבוה של חומרת העבירות מהסוג הנדון.

3.

לעומת זאת, סבורה דעת המיעוט (השופט נ' הנדל ) שעל אף המשקל שיש להעניק לשיקולים שצוינו על ידי דעת הרוב – יש מקום להחמרה מסוימת לנוכח מספר המקרים והעובדה שמדובר בשתי מתלוננות קטינות. בהתאם לעמדת המיעוט, היה נכון לקבל את הערעור ולהעלות את תקופת המאסר בפועל לשבע שנים וחצי.

4.

הוחלט אפוא להורות על דחיית הערעור כעמדת שופטי הרוב.