ע"פ 10364/06 פארג' חאלדי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש אוגוסט 2005 קשרו המערער, פרג' חאלדי, חברו סיף אבו קישק ואדם נוסף, לבצע שוד בסניף בנק הדואר בבנימינה. לצורך כך הם הקדימו וגנבו רכב, והצטיידו בכלי דמוי אקדח ופטישים. בשעת בוקר הגיעו השלושה לבנק, ולתוכו נכנסו המערער ואבו קישק כשפניהם רעולות. הם איימו על אחת הפקידות באקדח, ניפצו עם הפטישים את הזכוכית המגנה על הדלפק, ונטלו סכום של למעלה מ-67 אלף ש"ח. לאחר כל אלה נמלטו השודדים עם הרכב בו הגיעו לזירה, ולא הרחק משם עברו המערער ואבו קישק לרכב אחר אותו הכינו מבעוד מועד. כאשר הגיעו לתחנת דלק ונתקלו בשוטרים, ניסו המערער ואבו קישק להימלט על נפשם, תוך שהם משליכים את שללם לשיחים המצויים בקרבת מקום.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובית המשפט הרשיעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות, היזק בזדון, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 499, 402(ב), 413ב, 413ג, 452, 244 ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער ל-6 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. גם על אבו קישק הושת עונש דומה.

בערעור המופנה כנגד העונש נטען בנימוקי הערעור שבכתב, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער הואיל והיה קטין בעת ביצוען של העבירות, וזו היתה לו " הסתבכותו הראשונה " בפלילים. טענה אחרונה זו בדבר עברו הנקי של המערער תמוהה בעינינו, הואיל ועו"ד נוה, שייצג את המערער גם בפני בית משפט קמא, היה אמור לדעת כי בתקופה שבין חודש ספטמבר 2004 ועד לחודש מרץ 2005 חטא שולחו בעבירות נוספות – החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, פציעה ותקיפה בנסיבות מחמירות, וכן החזקת נשק שלא כדין. הדיון בכל אותם אישומים התנהל בתיק 614/05 של בית משפט השלום לנוער בחיפה, ובטרם הסתיים הדיון שם חזר המערער וביצע את העבירות הנוכחיות תוך הפרתו של צו בדבר מעצר בית.

הנה כי כן, אף שהמערער היה קטין בעת ביצוע השוד בבנק, הוא חטא בעבירות שגם בגירים מהססים לבצען, ונראה אפוא כי מדובר במי שנחון בתעוזה רבה והוא אינו רואה עצמו נתון למוראו של החוק. אכן, המערער הודה בעובדות המפלילות אשר יוחסו לו והביע חרטה, ואת אלה נכון היה לזקוף לזכותו, ברם, בסופו של יום ניצב בפנינו מי שחרף גילו הצעיר הוכיח במעשיו עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, ומכאן דעתנו כי אין בעונש דבר אשר יצדיק את התערבותנו.

הערעור נדחה.