ע"פ 10365/08 מאהר אלעיסווי נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הרשיע את המערער, מאהר אלעיסווי, בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעקבות כך גזר לו מאסר עולם. כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובבקשה שבפני עותר המערער לעכב את ביצוע העונש עד למתן פסק-הדין בערעור.

2.

בכתב-האישום שעומד בבסיס ההרשעה נטען, כי בלילה שבין ה-15 ל-16 באפריל 2005, הסיע המערער את פאטן עיסאווי (להלן: המנוחה), בת דודו, לאזור חולות פלמחים, שם חנק אותה. את קורבנו הסתיר המערער בין השיחים, ובבוקר המחרת, בשעה 11:30 לערך, נתגלתה המנוחה על ידי סיור של משמר הגבול שעבר במקום, כשהיא מחוסרת הכרה ומפרכסת. היא הובהלה לבית חולים, אולם בתאריך 9.10.05 הלכה לעולמה.

3.

הרשעת המערער התבססה על ראיות נסיבתיות, והמרכזיות שבהן הן אלה:

א)

בחצי השעה שקדמה להעלמה, התקשרה המנוחה למערער שש פעמים, וביניהן שתי השיחות האחרונות שיצאו מהטלפון שלה לפני שנדם.

ב)

בסמוך למקום בו נמצאה המנוחה מוטלת, נמצא בדל של סיגריה מסוג "קנט" (סיגריות מסוג זה מעשן המערער), שבדיקה העלתה כי הוא נושא את הפרופיל הגנטי של המערער.

ג)

במרחק 90- 50 מטרים מהמקום בו נמצאה המנוחה מוטלת, על משטח בטון, נמצאה כוס שתייה ריקה מפלסטיק, וגם עליה אותר הפרופיל הגנטי של המערער.

הראייה הנוספת עליה נסמכת ההרשעה, היא הודיית המערער בביצוע הרצח בפני אחיינו, אנואר דסוקי (להלן: אנוואר), שאף הוא נחקר בפרשה לאחר שנמצא כי שוחח עם המנוחה קודם להעלמה.

4.

בא-כוח המערער, עו"ד י' הלוי, שהגיש הודעת ערעור מפורטת, סבור כי הרשעת שולחו תוכל לעמוד רק אם מניחים כי אנואר מסר גרסת אמת בכל הנוגע להודיית המערער באוזניו כמבצעו של הרצח. דא עקא, משקלה של עדות זו מפוקפק, הואיל וקדמה למסירת הגרסה המפלילה על ידי אנואר, הדרכה פסולה על ידי מדובב ששוחח עמו, ולעניין זה הצביע עו"ד הלוי גם על כך שהמשיבה לא כללה את אנואר בין עדיה, לא בכתב האישום המקורי ולא בזה המתוקן.

באשר לראיות הנוספות נטען, כי לימוד תנועותיו של המערער בליל האירוע, על פי איכון הטלפון ששימש אותו, מלמד כי לאחר אותן התקשרויות של המנוחה אליו, הוא היה בדרכו לפגוש את חברתו (טלי) באשדוד, ואין זה סביר כי יבוא לאותו מפגש עם המנוחה. באשר לממצאים המפלילים שאותרו בזירה, לכך נתן המערער הסבר, לאמור, זהו איזור בו נהג להתייחד עם נשים, ועל כן מציאת בדל סיגריה שעישן וכוס ממנה שתה, אינה צריכים להתפרש לחובתו.

5.

מעיניו של בית המשפט המחוזי לא נעלמו אותם קשיים שהעלה בא-כוח המערער ביחס לראיות. וכך לדוגמה נקבע, כי

"גם אם אוכן הנאשם באזור אשדוד בחלקו הראשון של פרק הזמן הרלוונטי לדיון, הרי שביתר הזמן, היה גם היה, סיפק

בידו לפגוע במנוחה... משמע, אין בנתוני איכונו של הנאשם בלילה הקריטי, כדי לשלול הקביעה שהנאשם נקשר באירוע הטראגי שהתרחש במהלכו". (עמ' 35 להכרעת-הדין).

בנוגע לבדל הסיגריה שנמצא במרחק מטרים ספורים מהמקום בו היתה מוטלת המנוחה, הצביע בית המשפט המחוזי על כך שלמערער ניתנה הזדמנות ליטול מראיה זו את עוקצה המפליל, על ידי הצבעה על המקומות בהם נהג להתייחד עם בנות זוגו. דא עקא, המקום הקרוב ביותר עליו הצביע המערער נמצא במרחק של כ- 600 מ' מהמקום בו נמצא בדל הסיגריה. את העניין הזה סיכם בית המשפט המחוזי באומרו (ראו עמ' 36), כי " זיקתו של הנאשם לזירת הרצח עולה איפוא בברור מראיה זו, שלגביה לא הצליח להעמיד הסבר כלשהוא, אף שניתנה לו הזדמנות ראויה לעשות כן... הנאשם לא הוביל את חוקריו לזירה העיקרית, אף לא לזירה המשנית ".

באשר לעדותו של אנוואר – אמנם, עד זה התנער במהלך עדותו בבית המשפט מהגרסה אותה מסר בחקירתו ושהפלילה את המערער. ברם, בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של העד " הצטיירה בפנינו כדמות של מי שהאמת רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב. על אף זאת, מצאנו באמור את גרעין האמת באמרותיו של זה במשטרה, שתאמו היטב את הדברים שמסר למדובב כמו גם את הדברים שאמר לאמו " (ראו עמ' 39). בדברים אלה כיוון בית המשפט לכך שאנוואר חשף בפני אמו את סוד התוודותו של המערער באוזניו, ובמהלך העימות עם האם, אותו יזמו החוקרים, אנוואר אף ניסה לשכנעה לאשר עובדה זו.

6.

נוכח האמור, בשלב זה של ההליכים לא ניתן לומר כי הרשעת המערער מופרכת היא או שבסיסה כה רעוע עד שסיכויי הערעור הם מובהקים. על כן, ונוכח חומרת ההרשעה, הסכנה הנשקפת מהמערער והמאסר הממושך הצפוי לו, לא מצאתי כי בידי להורות על עיכוב ביצוע העונש, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.