ע"פ 10369/04 אליהו מאיר אנידג'ר נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער שימש בתקופה הרלוונטית לאישום כמעריך בבית המכס באשדוד, ובמסגרת תפקידו היה מקבל לידיו מאת עמילי המכס את חישובי מיסי היבוא, כפי שנערכו ביחס לטובין מיובאים שהגיעו לנמל, בודקם ומאשרם. כן היה המערער בעל גישה למאגר המידע של המכס. בשנת 1999 נחשפה פרשה רחבת היקף של הברחת מכולות לארץ שבהן סיגריות מזוייפות במסווה של יבוא רהיטים. בהברחות אלה, היה טמון רווח עצום כיוון שעל סיגריות מוטל שיעור מס גבוה בהרבה מזה המוטל על רהיטים. ההברחה תוכננה ובוצעה במסגרת קשר שקשרו ביניהם שישה אנשים שהועמדו לדין בפרשה זו.

המערער כעובד המכס לא היה שותף לקשר מלכתחילה, אך לבקשת אחד הקושרים, חברו משכבר הימים, היה עליו לסייע בניתוב הליך שחרור הטובין להליך המקל המקובל ביחס ליבוא רהיטים הנקרא "הליך ד". כמו כן בטרם שחרור הטובין, היה זה חלקו של המערער לבדוק אם הסחורה אכן נותבה להליך האמור. בתמורה לסיועו בשחרור הטובין כאמור, קיבל המערער סכומי כסף נכבדים.

לאחר שערך הסדר טיעון, הודה המערער בעובדות כתב אישום מתוקן. מכתב האישום עולה כי המערער היה מעורב בביצוע הברחות אשר פורטו בעשרה אישומים, ובוצעו בעשר הזדמנויות שונות. העבירות אשר בהן הורשע המערער הן קבלת שוחד, הפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע להברחת טובין, וזאת בהתייחס לתשעה אישומים. באישום העשירי הורשע באותן עבירות למעט קבלת שוחד.

במעשי ההברחה המתוארים הצליחו המעורבים למנוע תשלום של מיליוני ש"ח למדינה עבור היבוא. סכומי כסף שקיבל המערער בתמורה הגיע לסכום של 62,000 ש"ח.

בהסדר הטיעון שערך בא-כוח המערער עם התביעה, הגבילה עצמה התביעה בטיעוניה לעונש שלא יעלה על 18 חודשי מאסר בפועל, וכן ביקשה להטיל על המערער קנס גבוה, וזאת בכפוף לקבלת תסקיר מבחן חיובי אודות המערער. המערער מצידו היה רשאי על פי ההסדר לטעון כל טענה לקולת העונש, והוא ביקש שלא יושת עליו מאסר.

בית המשפט גזר על המערער עונש של 26 חודשי מאסר, מהם 14 חודשים לריצוי בפועל, ושנה מאסר על תנאי, כן הטיל על המערער קנס של 75,000 ש"ח, שכלל את החזרת הסכום שקיבל ככספי שוחד. בית המשפט קבע כי הקנס האמור ישולם בתשלומים.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד עונש המאסר בפועל שהושת על המערער. בא-כוחו של המערער, עו"ד מ' רובינשטיין, טען כל שניתן לטובת מרשו. הסנגור עמד על כך שמדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, על כך שהוא הסתבך עקב פיתוי בידי חברו הטוב, וכן הדגיש את התסקיר החיובי שניתן ביחס אליו. עוד ציין את הזמן הרב שחלף מאז בוצעה העבירה ועד למועד גזר הדין, בנוסף לכך טען כי נותני השוחד קיבלו עונש קל במידה ניכרת מזה שהושת על מרשו.

באת-כוח המדינה מצידה עמדה על החומרה הרבה שיש בכך שעובד ציבור מועל באמון ונוטל שוחד. מפיה למדנו כי בפרשה זו היו מעורבים עובדי מכס נוספים, שמשפטם טרם הסתיים. כן עמדה על ההבחנה המתחייבת לחומרה בין נותן השוחד לבין המקבל.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא ראינו עילה להתערב בעונש כדי להקל עם המערער. אכן, המערער הוא אדם ללא עבר פלילי, והעבירות היחידות שהיה מעורב בהן הן העבירות נשוא הערעור שלפנינו. בדרך כלל הנתון של העדר עבר פלילי הוא מטיבה ומטבעה של עבירת השוחד. חזקה על עובד ציבור שעד אשר הוא נכשל בהפרת אמון ונטילת שוחד, מדובר באדם נורמטיבי. המערער שלפנינו ביצע סידרת עבירות מתמשכות, אשר עוצמת המעילה באמון שכרוכה בהן היא רבה; המערער הוא שהיה מופקד מטעם המדינה על בדיקה ובחינה של כשרות שחרורי טובין מהמכס, והוא היה זה שסייע להפרת חובת תשלום המכס בהיקף של סכומי עתק. בשל עבירותיו אלה, קיבל המערער לידיו, עסקה אחר עסקה, סכומי כסף נכבדים. העונש אשר הושת עליו היה במסגרת הסדר הטיעון בו נתבקש בית המשפט להחמיר עימו אף יותר; כאשר הודה המערער בביצוע העבירות, הביא בודאי בחשבון כי הוא אכן צפוי לעונש שהתביעה תבקש ואולי אף ליותר מכך, גם אם קיווה שבית המשפט יקל עמו – זהו הסיכון והסיכוי הטמון בהסדרי טיעון.

אין לנו אלא לחזור ולומר את הדברים שבית משפט זה כבר חזר ואמר לא אחת; עבירות של שוחד הן נגע ממאיר בגופו של השירות הציבורי, והן מחייבות תגובה עונשית הולמת, והתגובה הראויה היא בהטלת עונש מאסר ממש. על רקע חומרתה של הפרשיה שהמערער היה מעורב בה, העונש שנגזר עליו אינו חמור יתר על המידה, גם אם מביאים בחשבון את נסיבותיו האישיות.

אשר על כן, הערעור נדחה.