ע"פ 10402/08 אחמד אדריעי נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן. ההודייה באה במסגרת הסדר טיעון. בעקבות ההודייה הורשע המערער בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בעבירה של איומים ובעבירת תקיפה סתם. במסגרת ההסדר הסכימה המשיבה להגביל עצמה לטיעון לפיו יוטלו על המערער 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי השית על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-36 חודשי מאסר על תנאי, וכן חייבו בתשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח.

2.

לא מצאנו מקום להתערב בעונש המאסר לריצוי בפועל. במקרה אחד, שארע בחודש דצמבר 2006, דקר המערער את המתלונן באמצעות סכין. באירוע היה מעורב גם אביו של המערער. באירוע נוסף, שהתרחש בחודש פברואר 2008, ירה המערער שש יריות לכיוון אותו מתלונן, שנדקר על ידו במסגרת האירוע הקודם. למרבה המזל אף יריה לא פגעה במתלונן. בעת עימות במשטרה ירק המערער על המתלונן ואיים עליו.

3.

לאור העובדות אותן הבאנו בקיצור נמרץ, חובה לומר שלא נמצא בעונש המאסר בפועל יסוד של חומרה יתירה. אין מדובר באירוע אחד של פרץ אלימות מצידו של המערער אלא בשני אירועים קשים. אף פער הזמנים בין האירועים, למעלה משנה, מצביע על פן של חומרה. אכן, בין הצדדים נערכה סולחה לאחר מתן גזר הדין. אולם, יש לציין כי בית משפט קמא התייחס לאפשרות שתיעשה סולחה. יתירה מזו, העונש שהושת אינו חורג מן המגבלה שנטלה על עצמה המשיבה בגדרו של הסדר הטיעון.

4.

עם זאת, מצאנו פגם במאסר המותנה שהושת. מדובר ב-36 חודשי מאסר לתקופה של שלוש שנים, כאשר בגדר עבירות התנאי כלולות אף עבירות של תקיפה סתם ואיומים. משמע, עבירה קלה יחסית עלולה להביא להפעלתו של עונש מאסר ארוך ובלתי מידתי. לפיכך מתקבל הערעור אך בנקודה זו, כך שעונש המאסר המותנה יועמד על 12 חודשים ואילו תקופת התנאי והעבירות המפעילות ייוותרו כאמור בגזר הדין דלמטה.

5.

לפיכך הערעור נדחה בעיקרו, והוא מתקבל כאמור לעיל אך לעניין המאסר המותנה.