פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1041/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' עדיאל
המערער:
עבדאל רחים אגרב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 22.7.03, בתיק
פ' 40077/03, שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק
תאריך הישיבה:
כ"ז באלול תשס"ד
(13.9.2004)
בשם המערער:
עו"ד גיל קרזבום
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד עמית מררי
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
במהלך שנת 2002 קיבל המערער לידיו שלושה רכבים בידיעה שהם גנובים, והוא מכר אותם לסוכן משטרתי. באותה תקופה הגיעו לידי המערער שלושה רכבים נוספים שבעליהם ביקשו להעלימם, ככל הנראה, כדי לזכות בפיצוי מחברת הביטוח. גם את הרכבים הללו מכר המערער לסוכן משטרתי.
המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום במסגרת הסכם טיעון, בו הגבילה המשיבה את עתירתה לעונש של 4 שנות מאסר, מאסר על-תנאי וקנס, בעוד שהסנגור היה רשאי לעתור לשנתיים מאסר בלבד. בגזר דינו לא חרג בית משפט קמא ממסגרת הענישה עליה המליצו הצדדים, וגזר למערער 3 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. בית המשפט נמנע מלחייב את המערער בתשלום קנס.
המערער, באמצעות בא-כוחו המלומד, מלין בפנינו על חומרת העונש. להשקפתו, לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, הודאתו וחרטתו, האסון שפקד אותו בעת שהיה כלוא (בנו הצעיר נפטר), וגם לא למעשיו הטובים שעה שהציל אזרח ישראלי מידיו של המון פלסטיני מתפרע.
אכן, כל אלו הם עניינים שבית המשפט המחוזי היה צריך לזקוף לזכות המערער, וכך עשה בפועל, ועל כן לא נוכל להצטרף לדעה כי בגזר הדין נפל פגם המצדיק את התערבותנו. אדרבא, המערער חטא בעבירות נפוצות בהן כרוך נזק לפרט ולכלל, וכדי לצמצם את ממדיה של התופעה, אין מנוס מלהכביד את היד על מבצעיהן של העבירות. לא נעלמה מעינינו הטענה בדבר הקשיים הכרוכים במאסר למערער ולבני משפחתו, אולם על כך היה צריך המערער לתת את דעתו טרם ביצוען של העבירות, ואם לא כלכל את צעדיו בתבונה, נדמה כי אין לו אלא להלין על עצמו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ז באלול תשס"ד
(13.9.2004).
ש ו פ
ט ש ו פ
ט ש ו פ ט