ע"פ 1041/07 מדינת ישראל נ. רביע מובדא

השופט א' א' לוי:

1.

המשיב קיבל מאחר – עבד אל חפיז ואכד (להלן: "ואכד") אקדח ברטה בקוטר 9 מ"מ , מחסנית ותחמושת, מתוך כוונה למכור אותם לסוכן משטרה. בתאריך 18.7.06 הגיע הסוכן מלווה באחר לנקודת המפגש בה היתה אמורה להתבצע עסקת הנשק, ולשם הגיעו גם המשיב וואכד. זה האחרון נכנס לרכבו של הסוכן ולאחר משא ומתן סיכם עמו למכור לו את האקדח וכן אקדח נוסף בקוטר 9 מ"מ , תמורת סכום של 20 אלף ש"ח.

בהמשך, נכנס ואכד לרכבו, קרא למשיב, וכאשר זה הגיע אליו מסר בידו את האקדח הנוסף כדי שיעבירו לסוכן. בסמוך לכך נעצר המשיב.

2.

המשיב הודה בעובדותיו של כתב-האישום, ובעקבות כך הורשע בעבירות של החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, וכן בניסיון לסחר בנשק, עבירות לפי סעיפים 144(א), 144(ב) ו-144(ב2) בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין. בגין עבירות אלו נדון המשיב לשמונה חודשי מאסר וששה חודשים מאסר על-תנאי.

המערערת משיגה בפנינו כנגד קולת העונש.

3.

העונש שהושת על המשיב קל הוא, קל הוא עד למאד. נוכח המציאות הקשה השוררת בישראל והאלימות הגואה, לעבירות בנשק נודעת חומרה מיוחדת באשר הן מהוות סכנה לשלום הציבור (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס ואח' , פ"ד נח(5), 541; ע"פ 318/03 עמר נ' מדינת ישראל , לא פורסם). נשק הנסחר שלא כדין מגיע לעתים לידיים עוינות ולעתים לידיים עברייניות. אלה גם אלה אינם מהססים לעשות בו שימוש, ואת מחירה של תופעה זו שילמו לא מעט אזרחים תמימים בחייהם. אכן, המשיב אינו העבריין העיקרי בפרשה הנוכחית, אולם עדיין נותר חלקו ניכר ומשמעותי. לאור זאת, וחרף הנימוקים לקולא שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, מתחייבת החמרה ניכרת בעונשו, ואם לא נמצה עמו את הדין יהיה זה נוכח אותם נימוקים לקולא שנטענו על ידי המשיב, ולאור ההלכה לפיה אין ערכאת ערעור נוהגת לעשות זאת.

אנו מקבלים אפוא את הערעור, ואת תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב, אנו מעמידים על 15 חודשים. המאסר על-תנאי שגזר בית המשפט המחוזי – יעמוד בעינו.