ע"פ 10415/08 עבד אלהאדי חמיס נ. מדינת ישראל

א.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יפרח) מיום 3.12.08 במסגרת עפ"ג 16338-11-08, להימנע מעיכוב ביצועו של עונש המאסר שנגזר על המערער בפסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (השופט פדר, סגן נשיא) מיום 30.11.08 בתיק פ' 2198/07, עד לערעור בבית המשפט המחוזי.

ב.

בבית משפט השלום הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973; עניינה של העבירה – 5.987 גרם הרואין, בהם החזיק המערער בכלא, לאחר חזרה מחופשה ביולי 2005. בגזר הדין התחשב בית המשפט בחומרת העבירה (לרבות החדרת הסם לכלא), בהרשעות קודמות (הכוללות בין היתר עבירות סמים), ובנסיונות גמילה קודמים של המערער שלא צלחו; ומנגד, בהודאת המערער בכתב האישום, בנסיבותיו האישיות, ובזמן שחלף בין המעשה להגשת כתב האישום. נקבע, כי המלצת שירות המבחן, לפיה יוארך מאסר על תנאי שהוטל על המערער בתיק אחר, והמערער יועמד במבחן למשך שנה, היא מקלה מדי. סיכומו של דבר, הופעל עונש מאסר על תנאי בן 9 חודשים, והוטלו 9 חודשי מאסר נוספים בפועל, לריצוי חלקם בחופף, כך שבסך הכל הושת עונש של מאסר בפועל בן 14 חודשים. כן הוטלו שני עונשי מאסר על תנאי, בני 18 חודשים ו-6 חודשים (בהתאם לדירוג עבירות הסמים).

ג.

הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ונתבקש בגדרו עיכוב ביצוע המאסר. הבקשה נדחתה בהחלטה נשוא הערעור דנא. נקבע, כי אין העונש שנגזר על המערער כשלעצמו כה מופלג, עד כי יצדיק על פניו התערבות ערכאת ערעור; וכי בית משפט השלום שקל את השיקולים הרלבנטיים. עוד נקבע, כי ההימנעות מעיכוב הביצוע לא תשלול אפשרות להתערבות בגדרי ערעור, בין היתר הואיל ומועד שמיעת הערעור אינו אמור להיות רחוק – הוא נקבע כנמסר עתה ליום 18.2.09; וכי מצבו הרפואי הירוד של המערער אינו מצדיק עיכוב הביצוע, הואיל וגם במאסר יוכל לקבל טיפול רפואי הולם.

ד.

מכאן הערעור הנוכחי. נטען, כי המערער – בן 57, הסובל ממחלת ריאות קשה – פנה מיזמתו למרכז טיפולי לגמילה מסמים, וכי מזה ארבע שנים לא נפתח נגדו תיק פלילי אחר. עוד נזכר פרק הזמן בין ביצוע המעשה להגשת כתב האישום, ונמסר כי מאז שחרור המערער מכלאו בפעם קודמת – לאחר שנחקר על העבירה - לא הוגבל בתנאים כלשהם. נטען, כי לערעור (המבוסס במידה רבה על המלצת שירות המבחן) תהא משמעות רק אם יעוכב הביצוע.

ה.

בדיון טען הסניגור המלומד, כי האישום כנגד המערער הוגש כתום 26 חודשים מן העבירה למרות שהעבירה בוצעה במסגרת מאסר; המערער הודה ונטל אחריות. התסקיר הציע גישה שיקומית, והערעור הוגש כדי שלא להפעיל את את המאסר על תנאי. מתבקש תסקיר משלים.

ו.

באת כוח המדינה ציינה, כי נסיבות העבירה היו חמורות ביותר, החדרת סמים לכלא; הוא אך החל בהליך שיקום. עוד נטען, כי המערער הובא לדין רק בתום שנתיים כיון שלא הצליחו לאתרו, במקרה דומה אחר של הכנסת סמים לכלא הוארך מאסר על תנאי ותו לא (ת"פ (כ"ס) 3080/04 מדינת ישראל נ' אבו חסירה ).

ז.

עיינתי בתסקיר שירות המבחן מ-25.9.08, בו תואר המערער, כאדם הסובל מהתמכרות ממושכת לסמים ומעורב בפלילים. בפני השירות תיאר המערער התמודדות עם בעיות רפואיות, התחזקות בדת והתרחקות מחברה שולית ומהסתבכות בפלילים; הוא החל טיפול לגמילה בתחליף סם, וזאת נוכח עייפות מאורח חייו הקודם. לדעת השירות חל שיפור משמעותי במצבו, והומלץ על ענישה שיקומית, תוך מבחן של שנה, ומעקב לניטור נקיונו מסמים.

ח.

מנגד – גליון הרישום הפלילי של המערער כולל 18 הרשעות מאז 1975, לרבות מאסרים ממושכים בעבירות סמים בראש וראשונה - אם גם תוך רגיעה מעבירות מאז זו הנוכחית.

ט.

אודה, כי התלבטתי בתיק זה לא מעט. מחד גיסא קראתי את שאומר שירות המבחן ונתתי אל ליבי לכך שהשנים האחרונות היו טובות יחסית, ואולי יש באמת תקוות שיקום . מנגד, בצדק ציין בית משפט השלום, כי כבר בעבר ביקש המערער המלצה לשיקום גמילה, אך כשל אף כשחרב מאסר מותנה היתה מעל לראשו.

י.

ואולם, בסופו של יום החלטתי שאין בידי להיעתר לערעור. זאת, כיוון שגם אם נניח כי המערער נמצא על הדרך הנכונה ותש כוחו מעבריינות – עבירת הכנסת סמים, סמים בכלל וסמים קשים בפרט, אל בין כתלי בית הסוהר היא מאותן שיש בהן חומרה טבועה. על כן יעדו של המערער, קרי, המרת פסק דין המאסר (הכולל הפעלת מאסר על תנאי) בעבודות שירות, הוא משוכה גבוהה. ואף אם נניח – כמובן איני מביע דעה – כי בית המשפט שלערעור ירצה ללכת לקראת המערער ולעודדו, אופטימיות לא מעטה היא להניח, כי יהא זה באופן שכזה. אציין, עם זאת, כי תימה שכתב האישום הוגש רק ב-2007 על עבירה מעין זו מ-2005, גם אם היה קושי שלא ירדתי לסופו באיתור המערער. מכל מקום, בהחלטתי נתתי אל ליבי גם את העובדה שהערעור יידון ב-18.2.09, ואני יוצא מהנחה כי תאריך זה לא יידחה. ולבסוף, בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ואף התביעה ציינו כי המערער יקבל טיפול רפואי ראוי בשב"ס. החלטה זו תועבר לשב"ס, תוך בקשתי כי לא רק טיפול רפואי יינתן, אלא ששיבוץ המערער יהא – ככל שהדבר לא נעשה – באגף נקי מסמים, המתאים למשתקמים. בכפוף לאמור, איני נעתר לערעור.