ע"פ 10431/07 וגיה אבו מאדי נ. מדינת ישראל

במקורו הוגש הערעור כנגד ההרשעה והעונש, אולם בטיעוניו לפנינו חזר בו בא-כוח המערער מערעורו על ההרשעה וטען כנגד חומרת העונש. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין בנסיבות של סעיף 335(1) ו-(2) לחוק העונשין ובפציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 באותן נסיבות מחמירות. עקב הרשעתו גזר עליו בית המשפט עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן מאסר על-תנאי למשך חמישה חודשים. עוד הטיל עליו פיצוי לנפגעים בסך 5,000 ₪ לאחד ו-3,000 ₪ לאחר.

בא-כוחו של המערער טען בשמו כל שניתן ובין היתר עמד על הפער בין העונש שנגזר עליו לבין העונש שהוטל על אחיו, אף על פי ששניהם היו מעורבים באותו אירוע של קטטה עם שכניהם. כן טען שהתקיימה סולחה בין משפחת המערער לנפגעים מדקירותיו. לא מצאנו בכל אלה טעם להקל בעונשו של המערער.

המערער הצטרף לקטטה כשבכיסו סכין, הוא שלף את הסכין ודקר את מי שיצא להגנת השכן, בכף ידו דקירה חמורה, ואת האחר דקר שתי דקירות בגבו.

המערער הוא צעיר ועל אף גילו צבר הרשעות קודמות בעבירות הקשורות בגניבת רכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועוד. הפער בין העונש שהושת עליו לבין אחיו מוצדק בשים לב לכך שלאח אין הרשעות קודמות והוא הורשע בהסדר טיעון על פי הודאתו, כאשר לא יוחסה לו החזקת סכין או ידיעה על הסכין שאחיו החזיק.

נוכח כל אלה לא ראינו להתערב בעונש שאינו חמור כלל בנסיבות העניין.

הערעור נדחה.