פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10461/07
ע"פ
10503/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט
י'
דנציגר
המערער בע"פ 10461/07:
המערער בע"פ 10503/07:
מחמד אבו עאבד
עבדאלקאדר אבו עאבד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, מיום 24.10.07, בתיק פל. 8102/07, שניתן על ידי כבוד השופטת ד'
אבניאלי
תאריך הישיבה:
ב' בניסן התשס"ח
(07.04.08)
בשם המערער בע"פ 10461/07
בשם המערער בע"פ 10503/07
עו"ד חימי אבי
עו"ד אלון ג'וליאן
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד דגנית כהן-ויליאמס
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בין המערערים לאחרים, וביניהם סאלח אלנבארי, נתגלע סכסוך על רקע של חיתון בתוך המשפחה. בתאריך 27.3.07 הגיעו המערערים ברכב בו נהג עבדאלקאדר אבו עאבד, ועמו המערער האחר – מחמד אבו עאבד, שנשא עמו תמ"ק עוזי. הם עצרו ליד ביתם של קאסם ורפאת אלנבארי הנמצא ברהט, ושאלו את אמיר אבן עאבד בו פגשו היכן דודו. משהשיב אמיר כי הוא אינו יודע, הצמיד מחמד את הנשק בו אחז לצווארו, ואמיר הגיב בדחיפת הנשק הצידה. או אז ירה מחמד צרור כדורים, ממנו נפגע ראפת אלנבארי בחזהו.
בגין עובדות אלו בהן הודו המערערים, הרשיע בית המשפט המחוזי את מחמד בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1)(2) לחוק העונשין. עבדאלקאדר הורשע בעבירה של סיוע לחבלה חמורה. בעקבות הרשעתו נדון עבדאלקאדר
ל-30 חודשי מאסר, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. מחמד נדון ל-6 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנו בסכום של 30 אלף ש"ח.
המערערים, אשר סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשם, משיגים על גזר הדין בפנינו. עבדאלקאדר סבור כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, הודאתו, חרטתו, והסכם הסולחה שנערך בין הצדדים היריבים. מחמד סבור, כי נוכח העונש שהושת על עבדאלקדר חרג בית המשפט המחוזי לחומרה מרמת הענישה הנוהגת, ולא הקפיד לקיים את הכלל בדבר אחידות בענישה. כמו כן, מלין מחמד על שיעור הפיצוי בו חויב.
אין בידינו לקבל את הערעור. המערערים גמרו אומר לכפות את רצונם במחלוקת שנתגלעה בתוך משפחתם, גם תוך שימוש באלימות. לצורך כך הגיעו לזירה מצוידים בנשק אוטומטי בו לא היסס מחמד לעשות שימוש, וכתוצאה מכך כמעט וקופחו חייו של אדם. זו התנהגות אלימה, מופלגת בחומרתה, שיש בה ללמד עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הגלומה במערערים. למרבה הדאבה, שימוש בנשק חם ל"יישוב" סכסוכים, ואפילו פעוטים הם, הפכו זה מכבר לתופעה נפוצה, ועם כך אין בידינו להשלים. מעשיהם של המערערים עלולים היו להסתיים בתוצאה קשה פי כמה, ועל כן היה מצווה בית המשפט להגיב על כך ביד קשה. איננו סבורים כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בעונש, והדברים נכונים גם באשר לשיעור הפיצוי בו חויב מחמד.
אשר על כן, הערעורים נדחים.
ניתן היום, ב' בניסן התשס"ח (07.04.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט