ע"פ 10496/05 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע ביום 27.8.05 בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' ג'ובראן, ר' שפירא, ר' ש' צמח) בעבירת אינוס. לפי קביעת בית המשפט המחוזי, המערער, שהיה במועד הרלבנטי בן עשרים וחמש, בעל קטינה שהיתה בת שתים עשרה וחודשיים. המערער, אשר הכיר את הקטינה באמצעות חברתה, נסע עמה, ועם עוד אנשים נוספים, לחורשה. בהגיעם למקום, הוציא המערער מרכבו בקבוק וודקה ושידל את הקטינה לשתות מהמשקה, כפי שאכן קרה. בשלב מסוים נסע המערער עם הקטינה לבדם למקום אחר ושם, בתוך הרכב, בא עליה. בגין מעשים אלו נדון המערער לתשע שנות מאסר, מהן שבע שנים לריצוי בפועל. כן חויב לשלם לקטינה פיצוי כספי בסך של 50,000 ש"ח.

2.

במעמד גזר הדין החליט בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע העונש עד ליום 1.11.05, משני טעמים. ראשית, כי העבירות בוצעו לפני זמן רב, בשנת 2001 ובחלקה הארי של תקופת ההליכים היה המערער משוחרר, נתון במעצר בית.

שנית, כי תלויים ועומדים בבית משפט זה שני ערעורים נוספים שהוגשו על פסקי דין של המותב שהרשיע את המערער. בשני המקרים נטען כי פסקי הדין ניתנו בחוסר סמכות, מפני שמינויו לבית המשפט המחוזי של אחד משופטי ההרכב הסתיים לאחר הקראת כתב האישום, אך בטרם שמיעת ההוכחות. סוגיה זהה מתעוררת גם בעניינו של המערער. משכך, ובשים לב לעובדה שעונשיהם של שני המערערים בערעורים הנזכרים עוכבו בהסכמת המדינה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לעכב גם את ביצוע עונשו של המערער דנן על מנת לאפשר לו לשקול את צעדיו בהתאם להתפתחויות בשני הערעורים הנזכרים העוסקים בנושא הסמכות.

ביום 31.10.05 פנה המערער בשנית אל בית המשפט המחוזי על מנת להאריך את עיכוב הביצוע שעמד כאמור לפוג ביום 1.11.05. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והאריך את עיכוב הביצוע עד ליום 13.11.05, על מנת לאפשר למערער להגיש ערעור לבית משפט זה.

3.

המערער הגיש את ערעורו ביום 10.11.05. עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שבפניי.

לערעור לא צורפו נימוקים, אך צוין שאלו יימסרו בנפרד. יחד עם זאת, בבקשה לעיכוב ביצוע מציין בא כוח המערער כי מרשו יטען בערעור שהקטינה הסכימה הסכמה מלאה לקיום יחסי המין וכי גילה הוסתר ממנו על ידה. כן צוין בבקשה, כי הנימוק העיקרי לערעור הוא העדר סמכותו של המותב המרשיע, סוגיה העומדת כאמור לדיון בשני ערעורים אחרים אשר נקבעו לדיון ליום 20.11.05. נימוק נוסף לעיכוב ביצוע – כך טוען בא כוח המערער – הוא שהמערער משוחרר במעצר בית מזה כשלוש שנים. כן ציין שאשתו של המערער בהריון והמערער עצמו התחיל לעבוד במקום עבודה חדש.

4.

בדיון שהתקיים בפניי התמקדו באי כוח הצדדים בנושא הסמכות ובסיכויי הערעור. בא כוח המערער טען שוב, כפי שטען בבקשה שהוגשה, שיש לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בסוגית הסמכות הקבועה, כאמור, לדיון בקרוב. בא כוח המדינה, מנגד, הדגיש כי בא כוחו הקודם של המערער הסכים לסמכותו של בית המשפט, והניסיון כעת, בדיעבד ולאחר ההרשעה, לתקוף את סמכותו של בית המשפט גובל בשימוש לרעה בהליכי משפט. סיבה זו בלבד מצדיקה, לטענת בא כוח המדינה, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

5.

לאחר העיון בבקשה ושמיעת טיעוני באי כוח הצדדים, נחה דעתי שדין הבקשה להדחות. על פי אמות המידה שקבע בית משפט זה לעיכוב ביצוע עונש, על בית המשפט לשקול את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241).

6.

במקרה דנן מדובר בעבירה חמורה ביותר – אינוס קטינה בת שתים עשרה בלבד. המערער הורשע בפסק דין שניתן פה אחד ונגזרה עליו תקופה ארוכה של מאסר – תשע שנות מאסר, מהן שבע שנים לריצוי בפועל. טענתו המרכזית של המערער מכוונת כנגד סמכות בית המשפט. מבלי להביע עמדה כלשהי באשר לטענה זו – אין בה, כשלעצמה כדי להפחית מחומרת המעשים בהם הורשע המערער, ואין בה כדי לכרסם בסכנה החמורה הנשקפת לחברה ממנו, כעולה ממעשיו אלו. במצב דברים זה סבורני שהאינטרס הציבורי בביצוע מידי של העונש גובר על האינטרס של המערער בעיכוב ביצוע עונשו. כן אוסיף שנימוקי הערעור טרם הוגשו ומועד לדיון בערעור טרם נקבע. קשה אפוא להאריך את סיכויי הערעור וקשה להאריך את פרק הזמן שיעבור עד להכרעה בו. גם נסיבותיו האישיות של המערער – היות אשתו בהריון והעבודה החדשה בה מבקש הוא להתחיל – אין בהן כדי להכריע את הכף לטובת העיכוב, נוכח חומרת המעשים בהם הורשע והתקופה הארוכה לה נדון. ערה אני לכך שבשני הערעורים האחרים העוסקים בנושא הסמכות הוחלט לעכב את ביצוע העונש, בהסכמת המדינה, עד להכרעה. במקרה דנן סירבה המדינה לעיכוב הביצוע בהדגישה את הסכמתו של המערער על ידי בא כוחו לניהול התיק בפני ההרכב. מכל מקום, בשל הנסיבות המיוחדות שהזכרתי למעלה, איני רואה להיעתר לבקשה לעיכוב הביצוע.

מהנימוקים המפורטים, הבקשה נדחית.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.12.05, בשעה 11:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, מדור פלילי.