ע"פ 10498/05 מרדכי אלמקייס נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בתאריך 13.4.05 נמצא המערער מחזיק בביתו כ-32 גרם סם מסוכן מסוג חשיש, ו-348 כדורים של סם מסוכן מסוג אקסטזי. הוא הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בהמשך, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 24 חודשי מאסר ו-12 חודשי מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען כי הערכאה הראשונה החמירה בעניינו של המערער כאשר גזרה עליו מאסר ממושך, ולא נתנה משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולניסיונו לשקם את חייו, לאחר שנקלט במקום עבודה מסודר. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי הפריז במשקל שנתן לתסקירו של שירות המבחן, בו לא נכללה המלצה טיפולית, ומנגד הומלץ על מה שהוגדר "כעונש מוחשי". לבסוף, נטען על-פה, כי בית המשפט שגה כאשר בחר לאמץ את רף הענישה לו עתרה המשיבה.

לדאבוננו, לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. המערער, על פי הודאתו, החזיק בכמות ניכרת של סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בסוג זה של עבירות עמדת הפסיקה עקבית, לאמור, יש לגזור עונשי מאסר מכבידים כדי למנוע את נזקם של עברייני הסמים מהציבור. אם תוסיף לכך את העובדה כי למערער עבר פלילי בגינו הוא אף נשא במאסר, שוב אין מנוס מהמסקנה כי בגזר דינו של בית משפט קמא אין חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.