ע"פ 10499/02 מדינת ישראל נ. אלמוג מיארה

השופטת ד' ביניש:

המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בשתי עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וקשירת קשר לבצע פשע והפרת הוראה חוקית. עקב הרשעתו נידון המשיב ל-30 חודשי מאסר בפועל והושת עליו מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, וכן ניתן צו פיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים לאחר שחרורו מן המאסר. המדינה מערערת על קולת עונשו.

המעשים אשר בביצועם הורשע המערער הם חמורים ביותר והעובדות אשר פורטו בכתב האישום חושפות מסכת של סחר ברימוני רסס אשר נגנבו מצה"ל. על פי המתואר בכתב האישום, קשר המשיב קשר עם חייל צה"ל לבצע מעשי סחר בתחמושת ונשק צבאי. לשם קידום הקשר גנב החייל כלי נשק שונים מהצבא בהזדמנויות שונות. בהזדמנות אחת גנב החייל רימון הלם, ומסרו למשיב, ובהזדמנות אחרת גנב ששה רימוני רסס צה"ליים ומסרם למשיב אשר התחייב לשלם תמורת כל רימון 400 ₪. במועד אחר, מסר החייל לידי המשיב שני רימוני רסס נוספים. את רימוני הרסס מכר המשיב ל"סוכן משטרתי" עמו נפגש בשתי הזדמנויות שונות. בהזדמנות אחת מכר המשיב לסוכן שני רימוני רסס תמורת 1,600 ₪, ובהזדמנות אחרת נפגש עם הסוכן המשטרתי, ומכר לו עוד ארבעה רימוני רסס תמורת 3,200 ₪. הנה כי כן, ששה מתוך תשעת הרימונים נמכרו כאמור, ושלושה רימונים אחרים טרם נתפסו. עוד עולה מכתב האישום כי את העבירות של סחר בנשק ביצע המשיב תוך הפרת תנאי שחרור בערובה, בתקופה בה היה עליו לשהות במעצר בית מלא בהשגחת הוריו, עקב היותו משוחרר בערובה בתיק תלוי ועומד בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית.

בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי (השופטת ר' יפה-כץ) על חומרתן של העבירות אשר בהן הורשע המשיב. עם זאת בחן את נסיבותיו האישיות של המשיב, את עמדת שירות המבחן ובתתו לאלה משקל רב גזר על המשיב את העונש כפי שפורט לעיל. הנימוק העיקרי שהביא בית המשפט המחוזי בגדר שיקוליו לקולה היה מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה של המשיב. המשיב, צעיר בן עשרים וחמש, הוא אב לחמש בנות, בגילאים חמש וחצי עד שנה, שאיבד את מקום עבודתו, והדרדר עקב חוסר יכולתו לפרנס את משפחתו. בית המשפט קמא אף העניק משקל רב לכך שלדעת שירות המבחן מגלה המשיב "תובנה למשמעות מעשיו ולתוצאות הקשות שהיו עלולות להיות למעשיו" ועל פי הערכתו של שירות המבחן, סיכויי שיקומו של המשיב טובים.

בערעורה עמדה באת-כוח המדינה על החומרה המיוחדת שיש במעשי המשיב, אשר בתקופה של מתיחות בטחונית מכר רימוני רסס לאדם שאינו מכיר כשהוא אדיש לאפשרות שהרימונים יגיעו לידי גורמים עוינים. לטענתה, כאשר שוקלים את נסיבותיו האישיות של המשיב אל מול האינטרס הציבורי בהרתעה מפני עבירות של סחר בנשק, יש להעדיף את שיקולי ההרתעה. מנגד, הסניגורית המלומדת הדגישה את מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, את המצוקה שהוא היה שרוי בה ואת סיכויו הטובים לשיקום.

שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי העונש אשר נגזר על המשיב נוטה באופן בולט לקולה, ואינו נותן משקל ראוי לסוג העבירות ולנסיבות המחמירות שבהן בוצעו. המשיב היה מודע לכך שמדובר בנשק שנגנב מצה"ל והוא קשר לשם כך קשר עם חייל בשירות סדיר. הנשק אשר סחר בו הינו נשק התקפי מסוכן אשר עלול היה להגיע לידי גורמים עוינים ולשמש את הטרור המשתולל כנגד אזרחים חפים מפשע. מצוקה כלכלית אינה יכולה להצדיק עבירות מהסוג שביצע המשיב וכנגד הפיתוי הכספי הטמון בסחר בנשק יש להטיל עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע עבריינים בכוח. עוד נציין כי הפער בין העונש שנגזר על החייל אשר מסר למשיב את הרימונים ונידון לשבע שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, לבין העונש שנגזר על המשיב איננו מוצדק ופוגע בעקרון של יחס הולם בענישה בין שותפים לעבירה. על כל אלה יש להוסיף, כי העבירות בוצעו שעה שהמשיב היה משוחרר בערובה בגין כתב אישום בו הואשם בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. נוסיף עוד כי אין זו הרשעתו הראשונה של המשיב ובעברו הרשעות קודמות.

לא נעלמו מעינינו נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב. אין ספק שעונש מאסר ממושך פוגע במשפחה הקרובה - באשתו הצעירה ובילדיו הרכים. אולם, זוהי תוצאת לוואי בלתי נמנעת אשר המשיב היה צריך להביא בחשבון כאשר נכנס להרפתקה הפלילית של סחר בנשק. התלבטנו לא מעט גם בשל האמור בתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי המשיב מגלה מוטיבציה לניהול חיים נורמטיביים ויש לו תובנה באשר למצבו ולצורך לשנות את דרך חייו. אולם, בבואנו לשקול את שיקולי הענישה בעבירות מן הסוג שהמשיב ביצע, יש לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין. מטעם זה החלטנו לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב. כדרכה של ערכאת ערעור, אין אנו ממצים את הדין עם המשיב ולפיכך החלטנו להעמיד את עונש המאסר בפועל על 4 שנים, עונש המאסר על תנאי יעמוד בתוקפו.