ע"פ 10504/08 אברהם זאדא נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא קפלן-הגלר) מיום 2.1.08 בת"פ 40363/08.

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע להצתה וסיוע לקבלת דבר במרמה. כמתואר בכתב האישום המתוקן, באוגוסט 2002 איתר המבקש (בתשלום) אדם על מנת שיצית חנות צילום, תוך קשירת קשר עם בעל החנות, וזאת במטרה לזכות במרמה בכספי ביטוח. החנות אכן הוצתה ודמי הביטוח שולמו. כתב האישום הוגש ב-2005, הסדר טיעון הושג ב-2006.

ג.

על פי תנאי הסדר הטיעון, עתרה המשיבה לעונש מאסר בפועל בן 22 חודשים ולמאסר על תנאי; המבקש טען חופשית. לאחר קבלת תסקיר מבחן, עמד בית המשפט לגזור את דינו של המבקש ביום 18.12.06, אלא שהמבקש לא התייצב ונעצר רק כתום קרוב לשנתיים. בגזר הדין מיום 2.12.08 הושת על המבקש עונש של שנת מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. בגזר הדין שקל בית המשפט, בין השאר, את חומרת המעשה ואת הרשעותיו הקודמות של המבקש, ומנגד את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, חלקו המוגבל של המבקש בפרשה, ותפקידו בחשיפתה (אף שלא שיתף פעולה עם התביעה במשפטם של המעורבים האחרים בפרשה). נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע, בין היתר בשל הימלטות המבקש מן הדין. נוכו אך חמישה ימי מעצר, ולא מלוא התקופה בה שהה במעצר מאז אותר.

ד.

הבקשה הנוכחית הוגשה במסגרת ערעור על גזר הדין, ועניינה עיכוב ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור גופו. נטען, כי תקופת המאסר שנגזרה על המבקש היא קצרה, ומשום כך עלול הערעור להתרוקן מתוכן אם לא יעוכב הביצוע. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים, בין השאר נוכח התנהלותו של המבקש בחקירתו ובמשפטו, ובפרט הפללת שותפיו למעשה; וכן נוכח שיקולי יחסיות ביחס למעורבים האחרים בפרשה (שהושתו עליהם אמנם עונשים כבדים יותר, אך היו המבצעים העיקריים). עוד הוזכר חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה עד למועד ההעמדה לדין. מן הסיבות הללו, וכן עקב נסיבותיו האישיות של המבקש (ובעיקר מצבו הרפואי והנפשי), נטען כי בערעור עשוי עונשו להיות מופחת לעבודות שירות, ועל כן ראוי הוא לעיכוב.

ה.

בדיון הוסיף וטען עו"ד חוגי למבקש, כי ניתן עיכוב ביצוע לאחד המבצעים העיקריים בפרשה (שנידון ל-20 חודשי מאסר; אוסיף כי המעורב ה"בכיר" האחר נדון ל-30 חודש),ועל כן מקל וחומר יש לעכב את ביצוע עונשו של המבקש, היושב כבר חודשיים במאסר ונותרו לו לשיטתו, אם ינוכו החודשיים (שלא ניכה בית המשפט המחוזי) – רק כ-5 חודשי מאסר, שהמערער מבקש להעמידם על עבודות שירות. נטען לסיכויים טובים בערעור, וכי אי התייצבותו של המבקש באה בשל לחצים שלא יעיד במשפטם של אחרים, והיותו מאוים; אך בשנים אלה לא ביצע עבירות נוספות. ואף היתה לו כתובת. ועוד, הוטעם היעדר טיפול במצבו הנפשי של המבקש. הוצעו התייצבות במשטרה, ערבויות ואיזוק אלקטרוני.

ו.

באת כוח המדינה טענה, כי אף שבדרך כלל מסכימה המדינה לעיכוב בעונש של שנת מאסר, מתנגדת היא במקרה דנא בשל היעלמותו של המבקש בשעתו. ועוד, טווח הסדר הטיעון היה כאמור עד 22 חודש, והמבקש נדון לשנים עשר חודש, על כן סיכויי הערעור אינם גבוהים, מה גם שחלוף הזמן הובא בחשבון בהסדר ועל ידי בית המשפט.

ז.

עיינתי ברישום הפלילי של המבקש, שראשיתו משנת 1986, בהיותו בן 16, ועיקרו (לבד מעבירות צבאיות), עבירות רכוש ואלימות מסוגים שונים, עליהן נתן את הדין עשר פעמים לאורך השנים. אגב – משום מה רשום מקצועו של המבקש ברישום הפלילי כ"איש צבא" כנראה בעקבות אישום צבאי בשעתו – וכדאי שישונה, ולוא מחמת כבוד צה"ל.

ח.

לאחר העיון איני רואה להיעתר לבקשה. אכן, גזר דין לשנים עשר חודשי מאסר מצוי בטווח שבו ניתן לעתים קרובות עיכוב ביצוע, וזאת כדי שאם תתעכב שמיעת הערעור בשל העומס, לא יתייתר הערעור, למצער במידה רבה. במקרה דנא, מלבד עברו הפלילי של העורר, עומדת לחובתו במיוחד הימלטותו מן הדין למשך שנתיים. האמון שאפשר ליתן בו הוא מועט, מטבע הדברים. אף את סיכויי הערעור קשה מאד להעריך כמזהירים; גזר הדין מצוי בליבו של הסדר הטיעון שבית המשפט כיבד ובעבירות לא פשוטות עסקינן (איני נדרש לטענות באשר לחומרת המאסר על תנאי, שהועלו אף הן).

ט.

ואולם, כדי שזכות הערעור של המבקש תמומש באופן הוגן, ייקבע הערעור – ערעור גזר דין – לשמיעה עד סוף ינואר 2009.

בכפוף לכך, כאמור, איני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.