ע"פ 10513/07 מדינת ישראל נ. סעיד ברכאת

השופט א' א' לוי:

בתאריך 7.6.06, בשעת לילה, החליט המשיב לשדוד אשה שהלכה לתומה. הוא אחז בצווארה, גנב מתוך תיק שנשאה עמה 200 ש"ח, ונס מהמקום. המשיב הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המשיב ל-9 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנו בסכום של 3000 ש"ח.

המדינה סבורה כי העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי אינו הולם את חומרת העבירה, מחטיא את מטרות ההרתעה הגמול וההוקעה, וסוטה מרמת הענישה הראויה. כן נטען, כי מתסקירו של שרות המבחן עולה שהמשיב אינו נוטל אחריות על מעשיו, נוטה לטשטש את חומרתם ומרוכז בניסיון להביא להקלה בעונשו.

המשיב, שבעת ביצוע העבירה היה בן 34, הנו נשוי ואב לשני ילדים. מתוך תסקיריו של שרות המבחן עולה, כי כליאת המשיב תהיה כרוכה בקשיים כלכליים למשפחתו. אולם, נראה כי עניין זה לא הטריד את המשיב עצמו, הואיל ועוד קודם לאירוע הוא זנח את משפחתו והעתיק את מגוריו לעיר אחרת. כך או כך, אותם נזקים כלכליים מתגמדים נוכח הנזק שגרם המשיב במעשיו למתלוננת. זו האחרונה הלכה לתומה ברחובה של עיר, ולפתע מצאה את עצמה קורבן לשוד אלים. מעשה זה, אף שהנזק הכספי אותו גרם לא היה רב, כרוך בו נזק נפשי קשה לקורבן. הדברים נכונים ביתר שאת נוכח העובדה לה היה ער בית המשפט המחוזי, היינו, כי מדובר בעבירה נפוצה אשר קורבנותיה הם בדרך כלל אנשים חסרי ישע. לפיכך, ונוכח העובדה שזו אינה מעורבותו הראשונה של המשיב בפלילים, נראה לנו כי בית המשפט המחוזי הקל עמו במידה המחייבת את התערבותנו. עם זאת, לא נמצה את הדין עם המשיב, הואיל ואין ערכאת הערעור נוהגת לעשות זאת. אנו מעמידים אפוא את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 18 חודשים. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.